במרכז ההצעה עומדת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל, על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים. ישראל תספח כ-4.4% משטחי הגדה המערבית, ובתמורה תעביר שטח דומה למדינה הפלסטינית, כולל מסדרון שיחבר בין עזה לגדה המערבית.
לגבי רצועת עזה, ההצעה מתווה מסלול להקמת ממשל פלסטיני חדש לאחר נסיגת צה"ל. "מועצת נציבים" טכנוקרטית תנהל את הרצועה באופן זמני, בקשר עם הרשות הפלסטינית, ותכין את הקרקע לבחירות כלליות בתוך שלוש שנים. במקביל, תוצב "נוכחות ביטחונית ערבית זמנית" ברצועה למניעת התקפות על ישראל.
סוגיית ירושלים זוכה להתייחסות מפורטת בהצעה. השכונות היהודיות החדשות יישארו חלק ממדינת ישראל, בעוד השכונות הערביות שמחוץ לגבולות העיר משנת 1967 יהפכו לחלק מהבירה הפלסטינית.
העיר העתיקה תנוהל על ידי נאמנות בינלאומית, תוך הבטחת חופש פולחן ותנועה באגן הקדוש. ההצעה מתייחסת גם לסוגיות ביטחוניות, וקובעת כי המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת למעט כוחות שיטור פנימיים. כמו כן, נשקלת האפשרות להציב כוח בינלאומי לאורך נהר הירדן.
נושאים רגישים כמו עתיד ההתנחלויות וסוגיית הפליטים הפלסטינים נותרו פתוחים למשא ומתן עתידי בין הצדדים. חשוב לציין כי הסכמתו של אל-קידווא לפתרון הטריטוריאלי המוצע מהווה התקדמות משמעותית, שכן זהו אותו פתרון שהוצע בעבר על ידי אולמרט לאבו-מאזן, ושעליו לא התקבלה תשובה עד היום.
התרעות פיקוד העורף