אם יש קונספציה שראש הממשלה נתניהו עדיין לא הצליח להשתחרר ממנה היא המחשבה שדחיינות תוביל לפתרון. כאילו הזזת הבעיה הצידה תצליח למנוע את ההתפוצצות שלה ברגע האמת, ואז לפעמים כבר מאוחר מידי.
משבר חוק הגיוס מלווה את הממשלה הנוכחית מאז הקמתה, אז הסיעות החרדיות סגרו בהסכמים הקואליציוניים את קידום ההסדר שימנע מרוב בני הישיבות לשרת את המדינה, כשעוד חשבו שקואליציית 64 יכולה לעשות כמעט כל העולה על רוחה.
אם התפוצצות המחאה נגד הממשלה על רקע החקיקה המשפטית הורידה את הסיכוי לכל חוק גיוס 'פרווה' שימשיל לגלגל את בלוף הגיוס בקרב חרדים, הרי שמאז פרצה המלחמה היא נקברה סופית, יחד עם מאות חיילים שנפלו מאז השבעה באוקטובר שיצרו בור כוח אדם עצום, לצד אלפי פצועים בגוף ובנפש.
מה שחשבו שיהיה השינוי הגדול בחברה הישראלית וביחס המגזר החרדי לצורך לשאת בנטל, הפך במהרה לעוד ויכוח פוליטי וכיפופי ידיים בין הסיעות החרדיות לשאר הקואליציה והאופוזיציה.
לראשונה החרדים צריכים להתמודד עם המפלצת שהם יצרו בדמות רבבות משתמטים, שהחברה הישראלית לא מוכנה להכיל יותר, וההשלכות של אי גיוסם הופכות להיות לנושא של ביטחון לאומי, ולא רק שאלה של עקרונות שוויון. כרגיל ראש הממשלה נתניהו מושך זמן. גורר רגליים. מבטיח הבטחות שיודע שלא יכול לקיים. מקווה שאיכשהו לא ישימו לב ששום דבר לא קורה.
הבעיה שהפעם החרדים כבר לא אוכלים את הלוקשים ודורשים תשובות. אם עד לפני כמה חודשים הנושא היה חשוב אבל לא בוער, הרי שכעת צווי הגיוס שנשלחים בהמוניהם, הגזרות הכלכליות נוחתות על המשפחות החרדיות והלחץ של חצרות הרבנים עושה את שלו, הפוליטיקאים החרדים מעלים הילוך ומבהירים לראש הממשלה שהגיע זמן תשובות.
נתניהו מהמר שלחרדים אין לאן ללכת ואופציות הבחירות לא באמת ריאלית, אבל ייתכן שבקרוב כל זה יתפוצץ לו בפנים, בדיוק כמו בוקר ה-7 באוקטובר. נתניהו סבר עד אז שחמאס מורתע ולא יעז לתקוף את מדינת ישראל. וכעת - ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - נתניהו כנראה מאמין שהחרדים יישארו נאמנים אליו, אבל ייתכן שבקרוב גם הקונספציה הזו תתפוצץ לו בפנים.
התרעות פיקוד העורף