בשאלת החרדים וגיוסם לצה"ל, עמדתו של זמרי מורכבת. "הם חייבים לקחת חלק", הוא קובע נחרצות, "צריך לוחמים". אבל הוא גם מבין את המורכבות: "תחשוב על בחור חרדי שילך ויתגייס - מה הוא יכול לאבד? הוא יכול לאבד את ההורים שלו, את המשפחה".
למרות האסון של 7 באוקטובר, זמרי תומך בנתניהו: "עברתי תהליך בעניין הזה. בהתחלה חשבתי שזה גמור, אבל במלחמה הזאת צריך לתת לו קרדיט. הוא עמד מול לחצים מטורפים והמלחמה הזאת יכלה להיגמר לפני עשרה חודשים".
על הטענות שהימין לא מספיק קשוב למצוקת החטופים, זמרי מגיב בתקיפות: "הנושא הזה קורע את הנשמה. אני לא חושב שלאלה לא אכפת ולאלה לא אכפת. אני חושב שאין בן אדם במדינה הזאת שלא אכפת לו מהחטופים". עם זאת, הוא מתנגד לעסקה בכל מחיר: "זו אסטרטגיית משא ומתן הכי גרועה שאפשר לעשות אי פעם".
לגבי עתיד ההתיישבות, זמרי מזהיר מפני אשליות: "אני כן חושב שזה יכול לקרות", הוא אומר על האפשרות של פינוי יישובים. "זה לא קורה ככה שפתאום מגיע ראש ממשלה ואומר 'אני מחזיר 96 אחוז'. זה מתחיל קצת קצת, יש ממשל אמריקאי לא נוח, אז חייבים לדבר והנה יש הזדמנות".
את השינוי שעבר מנער חילוני למי שלומד היום גמרא בחברותא, זמרי מייחס לחוויות מכוננות, כמו טיול בהודו שבו ראה את הכוח המאחד של היהדות. "בסוף כשאתה נמצא בנקודה הזאת, אתה מוצא את הזהות שלך, זאת החמולה שלך", הוא מסביר.
על המצב הפוליטי הנוכחי, זמרי מודה שהוויכוח התגמד ל"כן נתניהו או לא נתניהו", אבל מדגיש: "'כן ביבי' מייצג הרבה דברים, ו'לא ביבי' מייצג הרבה דברים". הוא מאמין שהציונות הדתית היא שצריכה לקבל את "החיזוק הכי גדול" אחרי המלחמה, בגלל ההקרבה של בניה.
זמרי בטוח שהאירוע של 7 באוקטובר ישאיר חותם עמוק על החברה הישראלית, אבל מזהיר: "עם ישראל הוא עם הנצח, אך יש לו לעיתים זיכרון קצר". הוא מקווה שהפעם הלקחים יופנמו לעומק.
התרעות פיקוד העורף