ב־1 במאי טס אקוניס לארצות הברית, ושעות ספורות אחרי הנחיתה קיים את פגישותיו הראשונות בתפקיד עם התובעת הכללית של ניו יורק, ראש העיר והמושלת. “היה לי חשוב ליישר קו בכל הנוגע לטיפול בקמפוסים לקראת פתיחת שנת הלימודים, וברוך השם, כמה חודשים אחרי, ישנה רגיעה. המשטרה נערכה בהתאם לפתיחת שנת הלימודים, ואין יותר יכולת לכבוש את 'קולומביה'", הוא אומר.
אזהרה לארצות הברית
אנחנו נפגשים בביתו שבשכונת נווה אביבים בתל אביב, בעת ביקור חפוז שלו בישראל. בתו רוני מתגייסת לצה"ל, והבן כבר משרת (“היינו בלילות ללא שינה", האב מדווח). כשישוב לניו יורק, תצטרף אליו הפעם רעייתו עדי, והם ישאירו בארץ שני חיילים בשירות סדיר. “זה ממלא את ליבי בגאווה", אקוניס אומר.
לפני שאנחנו צוללים לענייני אנטישמיות, אקוניס מבקש להביא נקודה של אור: “אחד הדברים שאני מתרגש מהם הוא האחדות המדהימה שיש בכל הזרמים והקהילות היהודיות בארצות הברית, מה שלא היה קודם. זה נותן לי תקווה ואמונה שזה יכול לקרות גם לנו".
הקונסוליה הישראלית בניו יורק היא הנציגות הגדולה ביותר של המדינה בעולם. תפקיד הקונסול הכללי בניו יורק נמצא, על פי נוהלי משרד החוץ, במעמד של שגריר. תעסוקה, אם כך, לא חסרה לאקוניס. “זה מאתגר, עבודה מסביב לשעון, פעילות רבה מול הקהילות היהודיות, אבל לא רק", הוא מתאר. בחודשים האחרונים ארגנה הקונסוליה הישראלית אירועי הסברה שבהם השתתפו משפחות חטופים ישראליות וחטופים שהשתחררו מהשבי. “אנחנו מעניקים את כל השירות שהקונסוליה יכולה לתת, בעיקר כדי להשפיע על דעת הקהל", מספר הקונסול. “אני עושה כל מה שאני יכול לעשות בעניין הזה".
"אנשים אומרים לי שאני צריך להיות מאוד זהיר עם ההשוואה, אבל אני עונה שצריך להיות גם אמיתי. אני כאן כדי להיאבק על האמת, ולעיתים היא קשה. אני מקווה שבעוד כמה עשרות שנים לא יגיעו למצב שיגידו ‘חבל שלא הקשבנו’. הרי גורמים ישראלים הזהירו מפני טרור דווקא במדינות הידידותיות, כמו אנגליה, צרפת וגרמניה. ואת רואה שזה קורה".
מפסיקים להתנצל
אקוניס צופה שהחל מחודש ינואר תשתנה המדיניות שמאפשרת מימון הפעילות באוניברסיטאות בארצות הברית באמצעות כספים זרים.
ביתו של אקוניס, כמו בתיהם של שרי ממשלה אחרים, היה לא אחת מוקד להפגנות. “אלה החיים הפוליטיים, אני איש ציבור ואני צריך לספוג את זה", הוא מודה. “אבל דבר שאני לא אספוג ולא אסלח עליו לעולם הוא שימוש בקריאות בהשראת הרייך השלישי. כנכד לניצולת שואה, זה חורה לי. זה קו אדום, שנחצה לא פעם ולא פעמיים. בעיניי זה לא יכול להתקיים בשום אופן בשום ויכוח ציבורי בארץ".