בנימין נתניהו יודע היטב כי הזעזועים הקואליציוניים לא צפויים להתפוגג, אלא להיפך - רק ילכו ויתעצמו בהתאם לכלל פוליטי בסיסי: ככל שהקואליציה קרובה יותר למועד הבחירות מאשר למועד הקמתה - כך השותפים הקואליציוניים עסוקים יותר בהכנת קמפיין הבחירות הבא והרבה פחות - בשמירה על יציבות הספינה המשותפת.
יותר מסביר להניח כי בליבו, בנימין נתניהו חולם להיפרד לפחות מחלק משותפיו הנוכחים. לו רק הייתה לו האפשרות להחליף את האגף הימני שבממשלתו בגורמים המתונים יותר והימניים הרבה פחות, כמו גנץ ואפילו - כמו לפיד, סביר להניח שלא היה מהסס. היות וזה לא המצב וגם אין סיכוי שזה יקרה, בטח - לפני בחירות, אינטרס העל של בנימין נתניהו הוא לשמור על מה שיש, לתחזק ולייצב את הקואליציה, לכבות שריפות ואם צריך - גם לברוח מבית חולים כדי להציל הצבעה בכנסת (ועל הדרך - להוציא את בן גביר עקשן אטום שפוגע בבריאותו של ראש הממשלה).
ככל הנראה זה יהיה הקו בעלילה של שנת 2025. כיבוי שריפות קואליציוניות לטובת קידום התכניות הגדולות. ברשימה (חלקית בלבד): איראן, עזה, הרחבת הסכמי אברהם ועוד נושאים שמבחינת נתניהו שעתם תבשיל אחרי ה-20 בינואר.