"בתיקים כאלה, מה שנקרא "מגה תיק" נהוג שבית המשפט ישב ויגיד לתביעה ולהגנה, שאם לא מסתדר עד אחד, הם לא דוחים משפט, אלא מביאים עד אחר במקומו. ככה היה צריך בכל תיק גדול. אין דחיות", הסביר גז את העיקרון המרכזי שהיה צריך להנחות את ניהול המשפט.
הבעיה, לטענת גז, החלה כבר בתחילת המשפט: "היו עדים שכן יכלו להגיע, לא יכלו להגיע. עדים כאלה דחו משפטים ולא ככה עושים במשפטים גדולים". במקום זאת, הדגיש, "במשפטים גדולים המשפט מתחיל מזה שהשופטים אומרים, רבותיי, זה קבוע על שלוש פעמים בשבוע, אין דחיות במשפט הזה, המשפט הזה צריך להתנהל בכל יום".
"התיקים במשפט לא חייבים להיות אלף, אלפיים, ארבעת אלפים. לא בא לכם העד הזה לא טוב, תביאו את העד האחרון במשפט. לא חייבים אפילו לעשות סדר, קודם אלף אחרי זה ארבעת אלפים", הסביר גז את הגמישות הנדרשת בניהול סדר העדים.
המומחה ציין כי המקרה הנוכחי היה פשוט יחסית לניהול: "במיוחד בתיק הזה היה קל לעשות, כי הנאשם ויתר בעדויות שלו להגיע, וכשאתה מוותר על העדויות מלהגיע, ולא חייב לבוא, לא היה צריך להיות שום דחייה".
לסיכום, גז הציע מודל ניהול מפורט: "השופטים היו צריכים להגיד בתחילת המשפט - התיק הזה אין בו דחיות. הוא יישמע שלוש פעמים בשבוע. אתם תתארגנו מראש. לתביעה תמיד תגידו שיהיה לכם עד. אתם מזמינים עד איקס, תשריינו את העד וואי ולהגיד לסנגוריה, תכינו שתי עדים, אם הוא לא יגיע, תחקרו את ההוא. ככה מנהלים כזה תיק".
התרעות פיקוד העורף