בשבוע שבו התקיים הריאיון עם דניאלה וייס, פעילת הימין וראש המועצה קדומים לשעבר הייתה עסוקה בהכנות אחרונות לאירוע לקידום התיישבות בעזה, שנועד להתקיים בשטח צבאי סגור, סמוך לאנדרטת חץ שחור בגבול הרצועה. באותו היום עלתה לאוויר כרזה חגיגית לקראת האירוע, שהבטיחה ללוות את ראשוני הקרוונים לעזה בדרישה להקים כבר עכשיו יישובים ברצועה החבולה, המדממת הזאת, ואולם הצבא אסר את הצבת הקרוונים והתנה את קיום האירוע בלעדיהם.
הזמן קצר, המלאכה מרובה וקצת קשה לתאם שיחה כשווייס הנרגשת שקועה רובה ככולה באירוע המחייב. "אני מוכנה להתראיין או בקדומים או בעזה", היא מחייכת.
למה דווקא עזה?
"מאז פרוץ מלחמת שמיני עצרת אני מקדישה את כל זמני להתיישבות בעזה. קיבלתי על עצמי לעשות כל מאמץ ולא להסתפק רק בחזרה לגוש קטיף, לא רק לתוחמת הצפונית של אלי סיני, דוגית, נצרים וכפר דרום היושבים על יד רפיח, אלא ממש יישוב כל הרצועה. מדינת ישראל צריכה להכין תוכנית מפורטת להתיישבות יהודית בכל חבל עזה. לפי התעניינות התקשורת העולמית, אפשר להבין שעזה היא המפתח".
וזה ריאלי?
"כן, מאחר שאת המחבלים צריך להרוג, אז צריך לאפשר למי שנשאר בעזה ומעוניין להשתחרר מהטרור של חמאס לעבור למדינות אחרות. צריך לפעול בכיוון הזה בכל מיני דרכים".
אילו דרכים?
"לדבר על זה, לגרום למנהיגים לדבר על זה וליצור קשר עם מדינות שיקלטו את הפליטים מעזה. למשל, מדינה כמו ספרד שיש בה אוכלוסייה לא גדולה ודמוגרפיה שלילית שיוצרת בעיות מאוד קשות בשוק העבודה. גם מדינות רחבות ידיים כמו קנדה יכולות לבוא בחשבון. מצרים צריכה לתת את חלקה, וגם ארדואן יכול להתנדב קצת ולאפשר לאנשים שרוצים לצאת מהגיהינום הזה שחמאס יצר בעזה, להגיע לטורקיה. אז כדי שהדבר יקרה, צריך לדבר עליו".
למה שמדינות כמו קנדה וספרד ירצו לקלוט פליטים עזתים?
"כי החוק הבינלאומי מחייב לקלוט פליטי מלחמות. פליטים עוברים ממקום מלחמה למקום אחר, ככה העולם מתנהל. בזמנו גרמניה קלטה פליטים רבים מסוריה ומטורקיה, אבל אז הם ראו שהערבים המוסלמים הם צרה צרורה. אפילו מרקל אמרה בזמנו, הרב־תרבותיות נכשלה. הסיבה היחידה שבשעה שפליטים מכל המדינות הנלחמות כמו אפגניסטן, פקיסטן וסוריה מוצאים מקלט במדינות אחרות, העולם לא רוצה לקבל את הפליטים מעזה - היא כי העולם חושש מהאסלאם הקיצוני".
אז מה, נגרש אותם בכוח? נכריח את קנדה וספרד לקלוט אותם?
"הן חייבות לקלוט, כי הפלסטינים הם פליטי מלחמה. מדינות העולם, כולל מצרים, כולל טורקיה, כולל מדינות אירופה, רוצות שהמחלה, המארה הזאת, שנקראת חמאס תישאר בשער הדרומי של ארץ ישראל כדי לאיים על מדינת ישראל. זו התמצית של האנטישמיות העולמית".
למה שהעזתים ירצו לעזוב את עזה? יש להם שם עבר, שורשים, משפחות.
"כי עזה, שהייתה אמורה להיות סינגפור, הפכה לגיהינום, וכל העולם רואה את זה. הפליטים מתרכזים בערים שצה"ל הרס, הם נמצאים בתוך בוץ, ביוב, אשפה, הם נלחמים על אוכל, כי חמאס אוגר את האוכל כדי שהעוצמה תהיה בידיו. רואים את זה בטלוויזיה, לא צריך מתמחה שיסביר מה קורה שם".
למה שהם יעזבו כדי שאתם תתנחלו במקומם?
"הם רצחו, ואנחנו נלחמים כדי שמדינת ישראל תצליח להתקיים. הם רוצים להשמיד את מדינת ישראל, לא רק את העוטף, לא רק את הקיבוצים בעוטף".
אנחנו מדברים על האזרחים.
"מאחר שצה"ל לא הכריע את חמאס, וחמאס משתקם, אין סיכוי לאזרחים שרוצים לחיות נורמלי בעזה. אין סיכוי לבית, למשפחה, לפרנסה בעזה. אם צה"ל היה משמיד את חמאס ומכניע אותו, היה סיכוי. עכשיו אין סיכוי, ולכן אזרחים בלתי מעורבים לא רוצים להישאר בגיהינום. נקודה. וזה צריך להיאמר. לא רק על ידי קומץ אנשים אלא על ידי המנהיגים. הדרך היחידה שמדינת ישראל יכולה להכניע את חמאס זו הדרך שאני מקדישה לה את חיי: לדרוש את האדמה ואת ההתיישבות בעזה.
"גיורא איילנד אמר, 'שהערבים לא יהיו שם', אבל הוא לא היה מסוגל להגיד 'התיישבות'. יש ביטוי על יוסף הצדיק, שאחרי שמכרו אותו למדיינים תיארו את הבור שהשליכו אותו אליו כבור ריק, אין בו מים, רק נחשים ועקרבים יש בו. אותו הדבר בעזה: כאשר אין שם יהודים, יש שם רק נחשים ועקרבים שזה חמאס".
דניאלה וייס אכן הקדישה את חייה למאבק על השיבה לעזה במסגרת המלחמה הגדולה על שטחי ארץ ישראל השלמה. הדמות הדעתנית, הססגונית הזאת, מוקצה בחוגי המרכז והשמאל ושנויה במחלוקת אפילו בסביבתה הטבעית, ידעה מעצרים, התנגדויות, אישומים והרשעות, והובילה מאבקים יצירתיים והפגנות יצריות.
במשך חמישה עשורים הייתה שותפה להקמת התנחלויות רבות, ובתוכן קדומים, שבות רחל וגבעת הראל, ולקחה חלק פעיל בהתנגדות לפינוי גוש קטיף ובמאבקים על חברון. היא ידועה בהתנגדותה לכל פשרה בנושא ארץ ישראל השלמה ובדעותיה הנחרצות נגד הערבים החיים בתחומה. בעבר הייתה הדמות הנשית הבולטת במועצת יש"ע, ואולם על רקע התנגדותה להסכם הפשרה ב־99' שגובש בין אהוד ברק למועצת יש"ע בנושא המאחזים, הפכה וייס לאופוזיציה פנימית במועצה ומאוחר יותר פרשה ממנה.
על רקע כישלון המאבק בתוכנית ההתנתקות טענה וייס כי דרך המאבק הפייסנית שהובילה מועצת יש"ע צריכה להתחלף במאבק אגרסיבי נחוש ונוקשה בדומה לזה של ארגון גרילה. בעקבות גישה זו ותמיכתה בהקמת מאחזים חדשים, נחשבת וייס לאחת ממנהיגי נוער הגבעות.
לא תמיד הייתה שנויה במחלוקת. בתחילת דרכה הפוליטית נחשבה לאחת המנהיגות הבולטות של הימין ביהודה ושומרון ומראשי תנועת גוש אמונים. ב־84' אף כיהנה כמזכ"לית התנועה. ואולם כשלוש שנים לאחר מכן התרחש אירוע "ליל הבקבוקים" בקלקיליה. בעקבות רצח עפרה וטל מוזס מבקבוק תבערה שנזרק לעבר רכבם על כביש הגישה לאלפי מנשה, יצאה קבוצת מתנחלים להפגנת מחאה אלימה לנוכח הזנחת ביטחון מתיישבי האזור.
בעוברם בקלקיליה, נטלה וייס מספר בקבוקי זכוכית ממסעדה מקומית וניפצה אותם על אחד הקירות בעיר. האירוע הוקלט והופץ בכלי התקשורת, וייס הועמדה לדין, הורשעה והוטלו עליה שישה חודשי מאסר על תנאי. בעקבות האירוע עלו דרישות לאכיפות החוק על מתנחלים וגם רבים ממנהיגיהם קראו באופן מפורש לסיום תפקידה של וייס כמזכ"לית הגוש. כשנה לאחר מכן עזבה וייס את התפקיד והארגון דעך.
ב־92' התמודדה וייס לכנסת ברשימת "התורה והארץ" בראשות הרב משה לוינגר אבל לא עברה את אחוז החסימה, בין השאר מכיוון שמועצת יש"ע יצאה נגד רשימה זו במפורש, בעקבות ביקורת של רבים מראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון על דעותיה ודרכה. ב־96' נבחרה לראשות מועצת קדומים וכיהנה בתפקיד שתי קדנציות רצופות, שבמהלכן הובילה קו התפרשות שכונות חדשות במרחק רב זו מזו והתנגדה להקפת קדומים בגדר ובמכשול ביטחוני.
עם תום תקופת כהונתה פרשה מתפקידי מנהל רשמיים ועברה לעסוק בארגון נחלה, המעודד נוער גבעות להתיישבות במאחזים. ביוני האחרון הודיעה שרת החוץ הקנדית על הטלת עיצומים נגד וייס ואישים נוספים. לטענת הממשל הקנדי, וייס וחבריה מעודדים, תומכים ומממנים פעילות אלימה נגד אזרחים פלסטינים ורכושם. "מה שמניע אותי זה מוטיבציה לאומית מאוד־מאוד גדולה", היא אומרת היום. "אני חושבת שהתפקיד שלי הוא להביא טוב לעם ישראל, וזה מנוע שאין בו עייפות".
לאור התוכניות שלכם לעזה, האם המנוע הזה הוא גם ריאלי?
"כל מה שאני עושה הוא ריאלי. אני לא אשת רוח וגם לא מתיימרת להבין בעולמות עליונים או במושגים קבליים. אני לא באקסטזה רוחנית, אני יהודייה נאמנה, דתית, מאמינה בבורא עולם שאמר ליעקב, 'קום עלה', וזה מה שאני עושה. אני אומרת, ולפעמים צוחקים עליי אפילו, שבואו נתחיל מהאופק, מהנקודה הכי רחוקה, ואז נתקרב. ואחר כך נתהלך, וזה מה שאני עושה כל הזמן, הולכת לכל מקום, משתדלת להכיר כל מקום. הכל מאוד פרקטי. תעלה כדי שיהיה לך מבט כולל, ואחר כך תלמד את הדרכים, תלמד את הנוף, את הצמחייה, את הגשם, תבחר את המקום המתאים ותתיישב. זאת אני, מנסה ככל האפשר להעתיק את המסלול שהקדוש ברוך הוא הדריך באמצעותו את אברהם".
בהיותה נאמנה למשנתה זו, היא מזהה הזדמנויות. כבר כתבו עליה שתפיסת העולם שלה, שנחשבה עד לא מכבר תלושה והזויה, עוברת אל המיינסטרים בדומה למעבר של איתמר בן גביר מהערת שוליים אלימה ובלתי חוקית בשנות ה־90 לשר משפיע בממשלה. ואכן, בזמן שהציבור קובר את חלליו, כואב את חטופיו, מלקק את פצעיו - וייס מזהה הזדמנויות למימוש חזונה.
"לא מזמן הקמנו גרעיני התיישבות בדיוק כמו שעשינו כשרצינו להקים את היישוב אלקנה ב־74'", היא מפרטת. "קיבצנו משפחות מאזור רמת גן וגיבשנו שישה גרעיני התיישבות שבהם רשומות למעלה מ־800 משפחות שמוכנות לעבור לעזה ממש ברגע זה. קיימנו אירועים ציבוריים גדולים למען ההתיישבות בעזה, ובראשם אירוע גדול בבנייני האומה. חשבנו שיגיעו 1,000 איש והגיעו 6,000. הבאנו 50 אלף איש לצעדה ביום העצמאות בשדרות. אנשים זרקו עלינו סוכריות מרוב אושר, כי ציבור כל כך גדול הגיע לעיר שהייתה נטושה מאז המלחמה. קיימנו שבתות וסיורי שטח עם מאות משפחות בעוטף עזה".
ככה זה עובד?
"אני מאוד מאמינה שכדי לממש רעיון, צריך להרגיל אליו את הבן אדם שמאמין בו. אם אני רוצה שיגורו בעזה, אני צריכה שיראו את עזה, שיראו את הים, שיתאהבו בנוף, בחולות, בצמחייה. שינשמו את האוויר. שירצו באמת ובתמים לחיות שם. באחד המסעות שלי בעוטף עזה הגענו לבארי הישנה, זו שנלחמה בגבורה במלחמת תש"ח, וקראתי שם שגם הגרעין שהקים את בארי כאחת מ־11 הנקודות בנגב, חיכה באתר זמני ארבע שנים עד שקם והיה ליישוב.
"אז גם היום אנחנו מגבשים קבוצה גדולה ומחברים אותה קרוב ככל האפשר לשטח. הזמנו 40 קרוונים שמיועדים להתיישבות בעזה. הם עכשיו בבנייה, והיה אם לא נצליח להיכנס, נקים נקודה זמנית קרוב ככל האפשר לגבול עזה. זה נקרא מסלול מעשי, כי ברגע שיתאפשר, אנחנו ניכנס לתוך עזה. התגבשנו כחבורה עם נכונות לזוז ברגע האמת מהרגע להרגע".
מאיפה המימון לציוד, לקרוונים?
"מדובר על 6 מיליון שקל שנתרמו בתנאי שהכסף יהיה מיועד ליישוב עזה. כל הכסף של תנועת נחלה לכל אורך השנים הוא רק מתרומות. אף פעם לא קיבלנו שום דבר לתנועת נחלה משום גורם ממשלתי, כי כאשר מקבלים כסף מגורם ממשלתי, נוצרת בו תלות. אחד השרים בממשלה, לא מעוצמה יהודית או מהציונות הדתית אלא מהליכוד, ביקש מתנועת נחלה לא לנקוט פעולות של התיישבות ולהמתין לטראמפ. ברגע שקבוצה מקבלת כסף מהממשלה, בין שאומרים לך במפורש ובין שזה נרמז, האמירה מאוד משפיעה על מי שנותן ועל מי שמקבל. אנחנו לא רוצים להיות במצב כזה ולא רוצים לחכות לטראמפ, כי אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהוא יהיה יותר טוב מביידן בכל נושא".
אז כרגע יש מאות משפחות שמוכנות לקום ולעבור לגור אשכרה בתוך עזה מהרגע להרגע?
"כן. אני אומרת לאנשים, אתם תהיו מוכנים עם הציוד האישי כמו עם תיק לידה. לכל אחד מהילדים בגרעינים שלנו יש תיק עם ציוד אישי, עם ביסקוויטים, בקבוק מים, וכמו שדמשק נפלה ביום אחד, אז זה לא יהיה מחר אלא עכשיו. נכנסים גם אם זה באמצע הלילה".
לא מסוכן ליהודים בעומק עזה? לא חראם על התינוקות?
"אני גרה על יד שכם, ואני שומעת את הקולות של הערבים שמתכננים תוכניות השמדה. זה לא מסוכן שם? ומה קורה למי שגר בכוכב יאיר או בשרון ושומע את קול חפירת המנהרות?".
עדיין יש הבדל בין לגור בתוך עזה לבין אנשים שגרים בשרון.
"גם ביישובי העוטף חשבו שהצרה היא מעבר לגבול. אבל זה בא הביתה. דרך מנהרות. גם ברכבת הקלה היה רצח. אני באמת לא מבינה את הקטע הזה של לפחד בעזה ולא לפחד בשרון".
אבל בעצמך אמרת שחמאס בעזה לא הולך לשום מקום. תגורו עם חמאס?
"חמאס ימות, מה זאת אומרת? ואם הוא לא ימות, אז צריך להתאמץ יותר כדי להמית אותו. התפקיד של צה"ל הוא להילחם בחמאס, והתפקיד של מי שבוחר בהתיישבות הוא הסברה. יש שאיפה מאוד גדולה לנקות את כל החלק הצפוני שקרוב לאשקלון וליישב אותו. אנחנו עובדים על זה כל כך חזק, כי בצפון היו שלושה יישובים מתפקדים - אלי סיני, ניצנית ודוגית.
"היו להם חוף מדהים, נוף וחקלאות. כולם יודעים שלמקום הזה אסור שהעזתים יחזרו. אז אפשר להתחיל התיישבות שם. היתרון הגדול בפיתוח הקונספציה של התיישבות בתוחמת הצפונית הוא שזה ימחיש לעזתים שמדינת ישראל מתכוונת להישאר. יש לנו גרעינים מוכנים שיתחילו להתיישב בצפון הרצועה, ולאט־לאט יקדמו עוד יישוב ועוד יישוב לנצרים. עצם ההשתלטות על הקרקע תכניע את חמאס. כי זו פגיעה באדמה".
איך אפשר בכלל להיכנס היום לעומק עזה?
"תיסעי איתי לאורך הגבול ותראי שיש המון אפשרויות להיכנס".
דרך פרצות?
"זה לא פרצות, זה שערים פתוחים. כדי שיהיו במקום אלפי חיילים צריך להביא להם אוכל וציוד".
את לא מפחדת להיכנס לעזה?
"אני לא נכנסת לעומק, אני לא נכנסת לג'באליה. אני רק רוצה להרגיש את התחושה של להיות מאחורי הצד שבו אני רוצה להקים יישובים".
ומה בדיוק את עושה שם?
"אני מרגישה שאני מתקדמת כשאני נוגעת באדמה שנמצאת מהעבר של הגדר שמנסה לחסום אותי. זה נותן לי תחושה של הישג".
כשדניאלה וייס מסתערת על עזה, אף אחד לא יזיז אותה מעמדתה או ישפיע על תוכניותיה. האישה הזאת עשויה מסלע, נחושה ותקיפה, ביקורת לא תחליש או תבלבל אותה, גם לא העובדות. מבחינתה, תוכנית יישוב עזה ביהודים ריאלית מתמיד. "אנחנו בהחלט מודעים לכך שלהביא קרוונים להר טרשים קירח הוא התחלה שאנשים מסתכלים עליה קצת עם חיוך על השפתיים, אבל הם כבר לא מלגלגים. הם כבר מבינים שהמתנחלים הם ציבור שמסוגל לבצע דברים בצורה יעילה".
ומה יהיה על החטופים? ההתנחלויות יוקמו מעל ראשם?
"הכאב היחיד שיש לי בעידן הזה הוא על החטופים והנופלים. אני זוכרת בעוצמה רבה את התחושה הקשה כשבני משפחתי נרצחו בפיגוע באלון מורה. לקח הרבה זמן מאז עד שהענן הכבד התפזר. גם עכשיו אני מרגישה את הענן הזה, כי בני עמי חטופים ונופלים. אין שמחה שלמה, אבל במצבים קשים, אם משתדלים לשמוח ולראות נקודות אור, זה נותן כוח לחיות. הקמת יישובים זה כוח יצירה מופלא, וממנו את שומעת את השמחה שלי, שמחת הבניין".
והחטופים, מה יהיה עליהם בתוך השמחה הזאת?
"כל יהודי כואב וסובל כל יום, כל שעה וכל רגע את העינוי המתמשך של החטופים. אני ממש מרגישה בכל דקה את הסבל הנורא של אחינו שנמצאים במרתפי המפלצות. לא אנוח ולא אשקוט עד שכולם ישובו. יש הסבורים שמגעים ושיחות יחזירו אותם, ואני סבורה שכיבוש עזה, הרס מוחלט של חמאס וכל התשתיות שהקים, ובו זמנית לאפשר לאוכלוסיית הפליטים לעבור למדינות העולם - הם האמצעי להחזיר אותם.
"צריך לדבר על זה ולעודד את זה, ומדינת ישראל צריכה להשקיע בהעברת העזתים למדינות אחרות. אני חושבת שהסיכוי היחיד לשחרר את כל החטופים הוא רק מתוך התעוזה של עם ישראל. ברגע שאנחנו חלשים, מהלכים לנו על הראש. מה האינדיקציה הכי גבוהה לחוזקו של עם ישראל? לקיחת אדמה מהאויב. על זה אין חולק. תראי איך פוטין וזלנסקי מתווכחים עכשיו. כולם הרי רוסים, מה זה משנה, אבל הם רבים על אדמה. אם נעניש את הפלסטינים וניקח את האדמה, ידנו תהיה על העליונה, העולם וטראמפ יעריכו אותנו ומעמדת הכוח הזו נקבל את כל החטופים".
הבאת בחשבון שעד שהתוכנית הזאת תצליח הם כבר לא יחזיקו מעמד?
"אפשר לעשות את זה מיד, כאן ועכשיו. להכריז על יישובים בעזה. זה יהיה העונש המיידי ואת החטופים נקבל מיד, רק מתוך חוזקה".
איך יגיב העולם? את לא חוששת מאמברגו נשק?
"אומרים שאנחנו תלויים בנשק האמריקאי, אבל מאוד חשוב להבין שהיחסים בין ישראל לארצות הברית הם יחסי גומלין, יש הדדיות. נשק זה לא רק בום בום בום, נשק זה גם כלכלה וגיאופוליטיקה. ארצות הברית לא מוותרת כל כך מהר על מחוזות הכוח בעולם ועל האחיזה שלה במזרח התיכון. מיד אחרי טבח 7 באוקטובר כל העולם הזדעזע, כי הרבה תמונות זוועה הופצו לעולם והיה ברור שהמלחמה פרצה על ידי חמאס ולא על ידי ישראל.
"1,400 איש נרצחו בשבת הנוראה ההיא אחרי שוויתרנו על עזה, אז לכמה רגעים האירה השמש על העולם והיה זעזוע באוויר. אבל אז קרה משהו פסיכולוגי מדהים, העולם הבין שאפשר להשמיד את מדינת ישראל. אחרי שהנאצים ניסו והיהודים ניצלו ועוד הקימו מדינה לתפארת, העולם הבין שאי אפשר להיפטר מהעם הזה. אבל אחרי המכה שחטפנו מחמאס העולם התעשת ואמר, חשבנו שאי אפשר להשמיד? אז אפשר. בואו נתאמץ וניפטר כולנו יחד מהעם הזה שמעורר קנאה. לכן אני לא מנסה להרגיע את העולם או לרצות אותו. אני עושה מה שצריך לעשות לטובת העם היהודי בישראל".
לפחות על פי הסקרים, גם העם בישראל לא בשל לרעיונות כאלה, שחלקו מכנה אותם "משיחיים". את לא חוששת שהניסיון ליישב את עזה יוביל לקרע בעם?
"אין סקרים אחרים? רוב הסקרים מראים שרוב הציבור בעד התיישבות. לערוצים מסוימים בתקשורת יש מדיניות שמתאימה אליה את הסקרים. רוב האנשים שאני פוגשת, כולל תושבים מהעוטף, מההרים, בשדרות, בנתיבות, באופקים ובחלק מהקיבוצים, לא רוצים ערבים בכלל בעזה. יש מקומות שאין בהם עדיין בשלות מוחלטת, אבל אנחנו בדרך הנכונה.
"אחת ההצלחות שלנו הייתה הכנס להתיישבות יהודית בעזה שעשינו בינואר האחרון בבנייני האומה בהשתתפות אלפים, ש־26 חברי הקואליציה לקחו בו חלק, מתוכם 11 שרים. אנחנו עובדים הרבה מאוד על הנושא הפוליטי. תודה לאל שאנחנו חיים בדמוקרטיה ופוליטיקאים צריכים את הציבור ולכן הם מגיעים לאירועים שלנו".
אילו שרים הגיעו לכנס?
"כולם, כולם, גם מהליכוד, גם מעוצמה יהודית, גם בצלאל (סמוטריץ' - שמ"ב), גם שר הבינוי והשיכון גולדקנופף. יש לנו קשר חזק איתו, הוא מאוד חיובי, מאוד מעריך חלוציות, מאוד נאמן לארץ ישראל ומאוד אוהב מתנחלים".
אבל נתניהו אמר במפורש שהתנחלויות בעזה זה לא ריאלי.
"וכי נראה לך שהוא יכול להגיד אחרת? נתניהו בחר במסלול הליכה זהירה עם האמריקאים. הוא חייב להיות זהיר איתם, הוא לא יכול להגיד את המילה 'התנחלויות' כשהאמריקאים רוצים להקים מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. אבל כשהוא אמר 'זה לא ריאלי', זה בדיוק הרגע שתנועת נחלה אומרת, אנחנו נעשה את זה ריאלי".
אגב, מה דעתך על המנהיגות שלו?
"נתניהו מנהיג בקנה מידה עולמי והיסטורי. אני רואה את פרוץ המלחמה בשמחת תורה ואת השתלשלות העניינים, כולל ההסתרה של מידע חיוני מנתניהו לפני 7 באוקטובר, כחלק מהמניפולציות הבלתי פוסקות של השמאל להפיל את הימין ואת המנהיג החזק".
אפילו ביש"ע לא כולם מסכימים עם השאיפה ליישב את עזה.
"נכון. תמיד היו ויכוחים בתוך יש"ע, אך טבעי הדבר שכאשר נמצאים בחברה אידיאליסטית יש ויכוחים אידיאולוגיים. זה היה בכל תנועה, גם בתנועת העבודה. דווקא במקומות הקרובים זה לזה ניטשים ויכוחים אידיאולוגיים מרים. הדיון הוא אם מקיימים את ההתיישבות על ידי חיזוק הקיים או על ידי התיישבויות חדשות שהן חלשות בתחילת דרכן וזקוקות לחיזוק".
החיזוק מגיע מבצלאל סמוטריץ', מבן גביר, מאורית סטרוק?
"אני מאוד־מאוד מעריכה אותם. בצלאל ואיתמר ואורית ושלמה קרעי, שגר בדרום קרוב מאוד לעזה, ועוד כמה שרים שאיך אומרים, פעם הם היו מתנחלים, והיום הם מנהלים את העניינים של עם ישראל, זה מעורר בליבי גאווה ותקווה. אני אומרת, פעם היינו מתנחלים קטנים באוהלים על הרי טרשים, והיום הקדוש ברוך הוא נתן לנו הרבה עוצמה לעשות למען עם ישראל. אמרתי לבצלאל, הרי ניהלנו פעם ביחד את תקציב הישיבה בקדומים, כמה מאות אלפי שקלים בשנה, הוא היה נער ואני בוגרת, והיום בצלאל מחזיק את כל הכסף של העם היהודי. לא נעים להגיד, אבל נעים לי להגיד שלא ראיתי מזה אפילו שקל אחד".
אז באיזה אופן השרים היום, כדברייך, למען עם ישראל?
"בצלאל נותן דחיפה עצומה להתיישבות ביהודה ושומרון. הרבה מאוד מהסמכויות של המנהל האזרחי הן באחריותו, כי הוא גם שר במשרד הביטחון. אני מאוד מעריכה את איתמר בן גביר, שדיבר על חיזוק המשמר הלאומי עוד לפני המלחמה, כדי שתהיה אפשרות גם מבחינת המשטרה וגם מבחינת הצבא להתמודד עם כל מיני איומים. הוא ממש הקדים את דורו".
בן גביר חתום על כישלון המשטרה שבאחריותו בשמירה על הסדר והביטחון, בתקופתו כשר לביטחון לאומי האלימות עלתה כמעט בכל המדדים, לעומת סיפורים בלתי נגמרים על הדלפות וקידום מקורבים.
"אני חושבת שאיתמר מתפקד ביד רמה. אני חושבת שסיפורי הביקורת עליו הם המצאות שנועדו להכשיל אותו בגלל שהוא מצליח".
אני מדברת על עובדות. בן גביר הבטיח למגר את האלימות בחברה הערבית, למשל. מאז שהוא שר בממשלה מספר הנרצחים הכפיל את עצמו, זה לא משהו שאפשר להתווכח איתו.
"עם כל הכבוד, אני מסרבת להטיל את האחריות לאלימות בחברה הערבית על הכתפיים של איתמר. הוא עושה מאמץ רב לעשות שינויים. שינויים הם שינויי עומק שאי אפשר לעשות בלי להיכנס לעומק העניין. ולעת עתה עוד לא הייתה שהות לתהליכי עומק. אני חושבת שגם איתמר וגם בצלאל מעוררים קנאה של מתנגדי הממשלה, כי יש להם הרבה מאוד עוצמה והם מאוד מצליחים".
עד כדי כך הם מצליחים, שסמוטריץ' ומפלגתו לא עוברים את אחוז החסימה, ובמשמרת שלו כשר האוצר דירוג האשראי של ישראל ירד ויוקר המחיה הגיע לשיא?
"אני ממש מתפעלת איך אנשים רציניים לא שמים לב כמה הטיעון הזה מגוחך. אנחנו במלחמה מול שבע חזיתות, תוך כדי סנקציות וקשיים אינסופיים והורידו לנו את דירוג האשראי? תנו לנו צל"ש שהמדינה בשגשוג".
המדינה בשגשוג?
"אני מקפידה לקרוא בכל יום את העיתון הכלכלי של 'הארץ' כדי לראות את הלך הרוחות שם. ואני רואה שחברות משקיעות בנו. יש המון עולים השנה, ובכל עיר שאני נוסעת בה בתי הקפה מלאים, וגם בתי המלון במקומות שאין בהם סכנה. באופן כללי הסיטואציה היא כזו, שמתוך שבעה מיליון יהודים, למיליון קשה ולשישה מיליון קל. אלו הפרופורציות".
נניח לזה שאוכלוסיית ישראל מונה קרוב לעשרה מיליון, אלא אם וייס לא סופרת שמאלנים וערבים. את האמריקאים, לעומת זאת, היא סופרת גם סופרת. "אני מעדיפה את טראמפ על קמלה האריס", היא מחדדת. "הוא מגלה חיבה למדינת ישראל ולה הייתה עוינות למרות שהיא הסתירה אותה. אני לא שמה מבטחי בגויים, אני יודעת שביידן אוהב אותנו חלשים וטראמפ אוהב אותנו כשאנחנו חזקים. ככה אני מסתכלת על הדברים. אם נהיה חזקים, נזכה לתמיכה שלו, ואם נגלה חולשה, הוא יבוז לנו".
מה דעתך על נפילת משטר אסד בסוריה?
"זה נס שאני מקווה שישכפל את עצמו בעזה".
המהפכה המשפטית, את בעד או נגד?
"אני חושבת שהיא חיונית ואני מאחלת ליריב לוין בהצלחה ושלא יירתע, כי הדיקטטורה של המערכת המשפטית המיטה אסונות על מדינת ישראל".
אסונות? המערכת המשפטית היא לא מפלטו של כל אזרח?
"המערכת המשפטית רוצה לראות באופן שיטתי מדינה של ישראלים ולא מדינה של יהודים".
אבל המאבק במערכת הזאת קורע ומפלג את העם.
"מי שמפלג ומשסע זו המערכת המשפטית, שנדחפת למקום שהדמוקרטיה לא מאפשרת. הרשות המשפטית לא נבחרה. אין לה זכות לקחת את המקום של אלה שנבחרו".
אבל אלו שנבחרו מנסים להפוך את היוצרות ולבטל את האיזונים והבלמים בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, וזו לא דמוקרטיה.
"לא צריך להיות איזון. איזון זו המצאה לא רלוונטית. מי שנבחר צריך להוביל, לא להיות מאוזן. אם לא טוב, אל תבחרו בו שוב. אין צורך באיזונים. המערכת המשפטית אמורה לעזור לממשלה לנהל את העניינים ולכנסת לחוקק חוקים, לעזור, לא לעצור".
ומה קורה אם הכנסת הנבחרת משנה חוקים דמוקרטיים, כמו למשל החוק לבחירת שופטים?
"בחירת השופטים צריכה להתקיים על ידי ועדה שמורכבת מכמה אנשים ולהתפלל שזה ייצא משקף את ההרכב של הדעות של האוכלוסייה. אבל בגדול, תחזרו לגודל טבעי. משפטנים הם פקידים עם השכלה משפטית, נקודה. אתם פקידים. אתם צריכים רק לייעץ. ואם הממשלה תפשל, היא לא תיבחר שוב. זו דמוקרטיה".
פעם, לפני הקורונה, לפני 7 באוקטובר, לפני החטופים, ראיינתי את וייס למדור במוסף זה שנקרא "אלוהים שלי". וייס אמרה בו דברים נפלאים ומלאי רגש. "יש שיר ששרנו בגן: 'השם הוא שם, השם הוא כאן, השם נמצא בכל העולם'", סיפרה אז. "האלוקים נוכח בחיי ביומיום. אפילו בחדר השינה. אני חשה את האלוקים כשאני מסתכלת דרך החלון, רואה את כל הירוק בחוץ ואומרת לעצמי, זכיתי לחיות בתוך כל היופי הזה, כחלק מתהליך שיבת ציון. זו הנוכחות האלוקית".
שאלתי אותה אם ניקר בה פעם ספק בקיומו של אלוהים, למשל ביציאה מגוש קטיף, והיא השיבה בשלילה. "לא היה בי שום שבר אמוני בגירוש מגוש קטיף", אמרה נחרצות. "תרגמתי את החוויה לאיתות מהאלוקים שאני צריכה להתאמץ יותר כדי להיות ראויה לרשת את הארץ. לכן, אני עוסקת בחידוש גרעינים להתיישבות מחדש בגוש קטיף. יש פסוק שאומר, ארץ ישראל נקנית בייסורים. אנשים נוטים להדגיש את הייסורים, אבל אני אומרת, תדגישו את המילה נקנית. רק אם מתאמצים מאוד זוכים לקניין הארץ".
נדמה שמאז ועד היום היא ממשיכה לקנות את ארץ ישראל. הייסורים, אם ישנם, לא מוציאים ממנה קריאות חלושות לעזרה. לווייס עמוד שדרה שיכול לפרנס שבעה כמוה בשפע, ועוד יהיו שאריות. האמונה בארץ ישראל השלמה היא המעיין שממנו היא שואבת את מימיה, והמים קרים וזורמים, וגם אם לפעמים נדמה שהם סוג של תעתוע, יש לה מספיק כישורים לכסות על סימני השאלה.
"בכל יום אני עושה מאזן ושואלת את עצמי שאלה נוקבת: האם אני ראויה לארץ ישראל?", היא אומרת בגילוי לב. "ברוך השם שאני רואה את סימני הגאולה יום־יום. החזון שלי הוא מדינת ישראל משתרעת על כל שטחי ארץ ישראל המובטחת, ועם ישראל בונה את בית המקדש השלישי במקומו המקורי על אבן השתייה בשטח שנקנה מארוונה היבוסי.
"אני חושבת הרבה על הנשים שחיו פה לפני אלף שנה, שרצו בדיוק את מה שאני רוצה, לראות את חברון ואת שכם ויריחו והגליל פורחים ומתגשמים, והן מחתנות ילדים ונכדים ומתפללות לציון, אבל לא מצליחות לראות את חיפה או את יפו או את עזה של התנ"ך. אני זכיתי. אני נוגעת בזה יום־יום ושעה־שעה".