הזמן קצר, המלאכה מרובה וקצת קשה לתאם שיחה כשווייס הנרגשת שקועה רובה ככולה באירוע המחייב. "אני מוכנה להתראיין או בקדומים או בעזה", היא מחייכת.
דניאלה וייס אכן הקדישה את חייה למאבק על השיבה לעזה במסגרת המלחמה הגדולה על שטחי ארץ ישראל השלמה. הדמות הדעתנית, הססגונית הזאת, מוקצה בחוגי המרכז והשמאל ושנויה במחלוקת אפילו בסביבתה הטבעית, ידעה מעצרים, התנגדויות, אישומים והרשעות, והובילה מאבקים יצירתיים והפגנות יצריות.
במשך חמישה עשורים הייתה שותפה להקמת התנחלויות רבות, ובתוכן קדומים, שבות רחל וגבעת הראל, ולקחה חלק פעיל בהתנגדות לפינוי גוש קטיף ובמאבקים על חברון. היא ידועה בהתנגדותה לכל פשרה בנושא ארץ ישראל השלמה ובדעותיה הנחרצות נגד הערבים החיים בתחומה. בעבר הייתה הדמות הנשית הבולטת במועצת יש"ע, ואולם על רקע התנגדותה להסכם הפשרה ב־99' שגובש בין אהוד ברק למועצת יש"ע בנושא המאחזים, הפכה וייס לאופוזיציה פנימית במועצה ומאוחר יותר פרשה ממנה.
על רקע כישלון המאבק בתוכנית ההתנתקות טענה וייס כי דרך המאבק הפייסנית שהובילה מועצת יש"ע צריכה להתחלף במאבק אגרסיבי נחוש ונוקשה בדומה לזה של ארגון גרילה. בעקבות גישה זו ותמיכתה בהקמת מאחזים חדשים, נחשבת וייס לאחת ממנהיגי נוער הגבעות.
בעוברם בקלקיליה, נטלה וייס מספר בקבוקי זכוכית ממסעדה מקומית וניפצה אותם על אחד הקירות בעיר. האירוע הוקלט והופץ בכלי התקשורת, וייס הועמדה לדין, הורשעה והוטלו עליה שישה חודשי מאסר על תנאי. בעקבות האירוע עלו דרישות לאכיפות החוק על מתנחלים וגם רבים ממנהיגיהם קראו באופן מפורש לסיום תפקידה של וייס כמזכ"לית הגוש. כשנה לאחר מכן עזבה וייס את התפקיד והארגון דעך.
עם תום תקופת כהונתה פרשה מתפקידי מנהל רשמיים ועברה לעסוק בארגון נחלה, המעודד נוער גבעות להתיישבות במאחזים. ביוני האחרון הודיעה שרת החוץ הקנדית על הטלת עיצומים נגד וייס ואישים נוספים. לטענת הממשל הקנדי, וייס וחבריה מעודדים, תומכים ומממנים פעילות אלימה נגד אזרחים פלסטינים ורכושם. "מה שמניע אותי זה מוטיבציה לאומית מאוד־מאוד גדולה", היא אומרת היום. "אני חושבת שהתפקיד שלי הוא להביא טוב לעם ישראל, וזה מנוע שאין בו עייפות".
בהיותה נאמנה למשנתה זו, היא מזהה הזדמנויות. כבר כתבו עליה שתפיסת העולם שלה, שנחשבה עד לא מכבר תלושה והזויה, עוברת אל המיינסטרים בדומה למעבר של איתמר בן גביר מהערת שוליים אלימה ובלתי חוקית בשנות ה־90 לשר משפיע בממשלה. ואכן, בזמן שהציבור קובר את חלליו, כואב את חטופיו, מלקק את פצעיו - וייס מזהה הזדמנויות למימוש חזונה.
"לא מזמן הקמנו גרעיני התיישבות בדיוק כמו שעשינו כשרצינו להקים את היישוב אלקנה ב־74'", היא מפרטת. "קיבצנו משפחות מאזור רמת גן וגיבשנו שישה גרעיני התיישבות שבהם רשומות למעלה מ־800 משפחות שמוכנות לעבור לעזה ממש ברגע זה. קיימנו אירועים ציבוריים גדולים למען ההתיישבות בעזה, ובראשם אירוע גדול בבנייני האומה. חשבנו שיגיעו 1,000 איש והגיעו 6,000. הבאנו 50 אלף איש לצעדה ביום העצמאות בשדרות. אנשים זרקו עלינו סוכריות מרוב אושר, כי ציבור כל כך גדול הגיע לעיר שהייתה נטושה מאז המלחמה. קיימנו שבתות וסיורי שטח עם מאות משפחות בעוטף עזה".
"אז גם היום אנחנו מגבשים קבוצה גדולה ומחברים אותה קרוב ככל האפשר לשטח. הזמנו 40 קרוונים שמיועדים להתיישבות בעזה. הם עכשיו בבנייה, והיה אם לא נצליח להיכנס, נקים נקודה זמנית קרוב ככל האפשר לגבול עזה. זה נקרא מסלול מעשי, כי ברגע שיתאפשר, אנחנו ניכנס לתוך עזה. התגבשנו כחבורה עם נכונות לזוז ברגע האמת מהרגע להרגע".
"היו להם חוף מדהים, נוף וחקלאות. כולם יודעים שלמקום הזה אסור שהעזתים יחזרו. אז אפשר להתחיל התיישבות שם. היתרון הגדול בפיתוח הקונספציה של התיישבות בתוחמת הצפונית הוא שזה ימחיש לעזתים שמדינת ישראל מתכוונת להישאר. יש לנו גרעינים מוכנים שיתחילו להתיישב בצפון הרצועה, ולאט־לאט יקדמו עוד יישוב ועוד יישוב לנצרים. עצם ההשתלטות על הקרקע תכניע את חמאס. כי זו פגיעה באדמה".
כשדניאלה וייס מסתערת על עזה, אף אחד לא יזיז אותה מעמדתה או ישפיע על תוכניותיה. האישה הזאת עשויה מסלע, נחושה ותקיפה, ביקורת לא תחליש או תבלבל אותה, גם לא העובדות. מבחינתה, תוכנית יישוב עזה ביהודים ריאלית מתמיד. "אנחנו בהחלט מודעים לכך שלהביא קרוונים להר טרשים קירח הוא התחלה שאנשים מסתכלים עליה קצת עם חיוך על השפתיים, אבל הם כבר לא מלגלגים. הם כבר מבינים שהמתנחלים הם ציבור שמסוגל לבצע דברים בצורה יעילה".
"צריך לדבר על זה ולעודד את זה, ומדינת ישראל צריכה להשקיע בהעברת העזתים למדינות אחרות. אני חושבת שהסיכוי היחיד לשחרר את כל החטופים הוא רק מתוך התעוזה של עם ישראל. ברגע שאנחנו חלשים, מהלכים לנו על הראש. מה האינדיקציה הכי גבוהה לחוזקו של עם ישראל? לקיחת אדמה מהאויב. על זה אין חולק. תראי איך פוטין וזלנסקי מתווכחים עכשיו. כולם הרי רוסים, מה זה משנה, אבל הם רבים על אדמה. אם נעניש את הפלסטינים וניקח את האדמה, ידנו תהיה על העליונה, העולם וטראמפ יעריכו אותנו ומעמדת הכוח הזו נקבל את כל החטופים".
"1,400 איש נרצחו בשבת הנוראה ההיא אחרי שוויתרנו על עזה, אז לכמה רגעים האירה השמש על העולם והיה זעזוע באוויר. אבל אז קרה משהו פסיכולוגי מדהים, העולם הבין שאפשר להשמיד את מדינת ישראל. אחרי שהנאצים ניסו והיהודים ניצלו ועוד הקימו מדינה לתפארת, העולם הבין שאי אפשר להיפטר מהעם הזה. אבל אחרי המכה שחטפנו מחמאס העולם התעשת ואמר, חשבנו שאי אפשר להשמיד? אז אפשר. בואו נתאמץ וניפטר כולנו יחד מהעם הזה שמעורר קנאה. לכן אני לא מנסה להרגיע את העולם או לרצות אותו. אני עושה מה שצריך לעשות לטובת העם היהודי בישראל".
"אחת ההצלחות שלנו הייתה הכנס להתיישבות יהודית בעזה שעשינו בינואר האחרון בבנייני האומה בהשתתפות אלפים, ש־26 חברי הקואליציה לקחו בו חלק, מתוכם 11 שרים. אנחנו עובדים הרבה מאוד על הנושא הפוליטי. תודה לאל שאנחנו חיים בדמוקרטיה ופוליטיקאים צריכים את הציבור ולכן הם מגיעים לאירועים שלנו".
נניח לזה שאוכלוסיית ישראל מונה קרוב לעשרה מיליון, אלא אם וייס לא סופרת שמאלנים וערבים. את האמריקאים, לעומת זאת, היא סופרת גם סופרת. "אני מעדיפה את טראמפ על קמלה האריס", היא מחדדת. "הוא מגלה חיבה למדינת ישראל ולה הייתה עוינות למרות שהיא הסתירה אותה. אני לא שמה מבטחי בגויים, אני יודעת שביידן אוהב אותנו חלשים וטראמפ אוהב אותנו כשאנחנו חזקים. ככה אני מסתכלת על הדברים. אם נהיה חזקים, נזכה לתמיכה שלו, ואם נגלה חולשה, הוא יבוז לנו".
פעם, לפני הקורונה, לפני 7 באוקטובר, לפני החטופים, ראיינתי את וייס למדור במוסף זה שנקרא "אלוהים שלי". וייס אמרה בו דברים נפלאים ומלאי רגש. "יש שיר ששרנו בגן: 'השם הוא שם, השם הוא כאן, השם נמצא בכל העולם'", סיפרה אז. "האלוקים נוכח בחיי ביומיום. אפילו בחדר השינה. אני חשה את האלוקים כשאני מסתכלת דרך החלון, רואה את כל הירוק בחוץ ואומרת לעצמי, זכיתי לחיות בתוך כל היופי הזה, כחלק מתהליך שיבת ציון. זו הנוכחות האלוקית".
שאלתי אותה אם ניקר בה פעם ספק בקיומו של אלוהים, למשל ביציאה מגוש קטיף, והיא השיבה בשלילה. "לא היה בי שום שבר אמוני בגירוש מגוש קטיף", אמרה נחרצות. "תרגמתי את החוויה לאיתות מהאלוקים שאני צריכה להתאמץ יותר כדי להיות ראויה לרשת את הארץ. לכן, אני עוסקת בחידוש גרעינים להתיישבות מחדש בגוש קטיף. יש פסוק שאומר, ארץ ישראל נקנית בייסורים. אנשים נוטים להדגיש את הייסורים, אבל אני אומרת, תדגישו את המילה נקנית. רק אם מתאמצים מאוד זוכים לקניין הארץ".
נדמה שמאז ועד היום היא ממשיכה לקנות את ארץ ישראל. הייסורים, אם ישנם, לא מוציאים ממנה קריאות חלושות לעזרה. לווייס עמוד שדרה שיכול לפרנס שבעה כמוה בשפע, ועוד יהיו שאריות. האמונה בארץ ישראל השלמה היא המעיין שממנו היא שואבת את מימיה, והמים קרים וזורמים, וגם אם לפעמים נדמה שהם סוג של תעתוע, יש לה מספיק כישורים לכסות על סימני השאלה.
"בכל יום אני עושה מאזן ושואלת את עצמי שאלה נוקבת: האם אני ראויה לארץ ישראל?", היא אומרת בגילוי לב. "ברוך השם שאני רואה את סימני הגאולה יום־יום. החזון שלי הוא מדינת ישראל משתרעת על כל שטחי ארץ ישראל המובטחת, ועם ישראל בונה את בית המקדש השלישי במקומו המקורי על אבן השתייה בשטח שנקנה מארוונה היבוסי.
"אני חושבת הרבה על הנשים שחיו פה לפני אלף שנה, שרצו בדיוק את מה שאני רוצה, לראות את חברון ואת שכם ויריחו והגליל פורחים ומתגשמים, והן מחתנות ילדים ונכדים ומתפללות לציון, אבל לא מצליחות לראות את חיפה או את יפו או את עזה של התנ"ך. אני זכיתי. אני נוגעת בזה יום־יום ושעה־שעה".
התרעות פיקוד העורף