הערב הראשון של העסקה היה הערב הכי לא פוליטי, כאשר מה שאיפשר אותו - הוא דווקא פוליטיקה. הרבה מאוד פוליטיקה - הפנימית וגם הבינלאומית. רבים בממשלה לא אוהבים את העסקה, גם אלה שהרימו יד בעדה. כאבי הבטן השקטים הללו לא מוכרים לציבור הרחב - כי בן גביר וסמוטריץ' גנבו את ההצגה ומשכו אליהם את כל אור הזרקורים.
איתמר בן גביר הפתיע עם פרישתו, בצלאל סמוטריץ' לא הפתיע עם הישארותו. לכל אחד מן השניים היו שיקולים פוליטיים משלו, מדיניים וביטחוניים. כל אחד מן השניים עשה את הנכון לשעתו ובמצבו. בן גביר אולי איבד הרבה - לא בקלות נפרדים מתפקיד בכיר כמו שהיה לו עד היום. אך הרווח במקרה שלו עלה על ההפסד: בעיני הציבור הימני, הרוצה בהחזרת החטופים והמתנגד לדרך שבה הממשלה החליטה להחזירם, בן גביר היה עקבי בעמדתו.
היום לא בן גביר, אלא סמוטריץ' נאלץ להילחם על ליבו ועל אמונו של הקהל הימני. זה סמוטריץ' ולא בן גביר הוא שנאלץ בכל הכוח ובכל ערוץ אפשרי להסביר, לנמק ולרמוז היכן שבלתי אפשרי לומר בצורה ישירה: מדוע בעת הזאת ובנסיבות הקיימות טרפוד העסקה לא תאם את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל.
יש, כאמור, חברי ממשלה נוספים שחושבים בדיוק או בערך כמו בצלאל סמוטריץ', אך, בשונה ממנו, יש להם הלוקסוס לשתוק ולא לנהל מסע הסברה עצמית. זאת משום שגם ביקורתם על העסקה וחששותיהם ממנה אף פעם לא הפכו לקמפיין. ועדיין - גם אלה שחוששים בשקט, לצד אלה שחוששים בקול רם, העבירו את עסקת החטופים ונתנו לה לקרות, מאותם נימוקים בדיוק.
הם אישרו את השלב הראשון של העסקה כי הם מעריכים שהשלב השני לא יגיע. לא לא, בשונה מהטענות המגיעות מאזור החיוג של האופוזיציה שמאשימה את הממשלה ואת העומד בראשה בכוונה הזדונית להכשיל את המשא ומתן לקראת שלב ב' של ההסכם - הם לא שם. הם לא מתכוונים להכשיל את המו"מ הבא - הם מעריכים שהוא ייכשל מסיבה טבעית אחת: כי הסתירה שבין שתי מטרות המלחמה (מיטוט חמאס וסילוקו הצבאי והשלטוני מעזה - והחזרת כל החטופים) לא נעלמה ולא התבטלה. גם אם שני נשיאי ארצות הברית משתפים פעולה באופן מלא עם הסתירה הזאת.
זה בדיוק הבסיס המאפשר לממשלה ולבנימין נתניהו להתנהל במהלך 42 ימי העסקה - בלי הצורך המיידי לקבל עוד החלטות קשות מאוד. נדייק: מה שהאמריקנים אמרו לישראלים זאת לא הבטחה ברורה, הבטחת ברזל. זה שיתוף פעולה בהערכה.
והערכה היא - שבמהלך משא ומתן, כאשר ישראל תציב בפני חמאס את הדרישה להסתלק מעזה, אם לא פיזית, אז בטח - שלטונית, חמאס או ישתף פעולה או - יפוצץ הכל. בשני המקרים נתניהו יוכל לגשת לציבור, ועוד לפני הציבור - לשותפיו הסקפטיים, ולומר: "הבטחתי - וקיימתי".
התרעות פיקוד העורף