שישה חודשים לאחר נפילת ירון אורי שי ז"ל, בנו של השר לשעבר יזהר שי בקרב גבורה בכרם שלום, העלה האב השכול פוסט קורע לב על שחרור רוצחי בנו בתמורה לעסקת חטופים. בידיים רועדות כתב, אבל בלב שלם.
"אם מחבל הנוח'בה המתועב שהרג את הבן שלי יושב כרגע בכלא ישראל, הייתי שמח לצפות בהוצאתו להורג כמו שמקובל בארה"ב, שם מזמינים את בני המשפחה לצפות בהוצאה להורג של רוצחי יקיריהם. הייתי רוצה לצפות בו נושם את נשימותיו האחרונות, במידת האפשר בייסורי תופת נוראים ובסבל גדול. אבל אם אפשר להחזיר הביתה חטופים ישראלים מעזה, תמורת נשמתו העלובה של החלאה וחבריו למדמנת הביוב האנושי שנקראת חמאס, אני קורא לראש הממשלה ולשרי הקבינט, שחררו את הרוצחים המתועבים והביאו את החטופים הביתה. חייו של ישראלי אחד שווים לא פחות מאינספור תתי אדם, חלאות המין האנושי הללו. ולכן קחו את מי שלקח ממני את הבן שלי, וגם את החיים שלי על הדרך, והביאו הביתה את הנשים שלנו, כי מגיע להן לחיות וחובתכם לממש את זכותם זו".
זה נכתב במרץ אשתקד, והשבוע, עם שובן של שלוש החטופות הראשונות לגבולן, קיבל משנה תוקף ממשפחות שכולות נוספות שאמרו את אותם הדברים באותו הכאב ובאותה הגבורה. "כל אחד מאיתנו מצווה לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר את השבויים הביתה", אומר שי בפשטות.
רוצחי הבן שלך נתפסו?
"אנחנו מקוים שהם חוסלו, אבל לא באמת יודעים".
כשצפית בתמונות השחרור של אמילי, דורון ורומי, מה הרגשת?
"התרגשתי עד דמעות. ומאז אני מסתובב בתחושה של מחנק בגרון, שמחה גדולה על שובן של הבנות הביתה, ותחושה של כאב גדול שמלווה גם משפחות אחרות של חיילים שנפלו במלחמה או איבדו את יקיריהם במסיבה. זה לא נובע מצרות עין, חלילה, ולא מעיב על השמחה ועל ההבנה שנעשה הדבר הנכון, אבל זה טבעי להבין שהילדים שלנו לא יחזרו הביתה".
מה הרגשת כשהחל שחרור המחבלים בתמורה לשחרור החטופות?
"אני משתדל לא לחשוב רגשית על האנשים האלה. אני מקווה שידם של כוחות הביטחון הישראלים תשיג אותם אם בקרוב ואם בעתיד. אני זוכר שאחרי הטבח במינכן, ממשלת ישראל קבעה שכל מי שהיה שותף לטבח יחוסל, ובאמת אף אחד מהם לא זכה למות מוות טבעי. זה מה שאני מאחל לכל מי שנשחרר בשבועות הקרובים מהכלא. אני מקווה שנדע להגיע אליהם בזמן הנכון".
יש כאלו, אמנם מעטים, בתוכם סמוטריץ ובן גביר, שטוענים שהמחיר כבד מדי, לא מוצדק אפילו.
"אני לא מסכים איתם. המחבלים לא יהיו איום אם נדע להתנהג כנדרש ולא נפחד לחסל רבי מרצחים כשתהיה לנו ההזדמנות, בניגוד לראש הממשלה נתניהו, שהיום אנחנו יודעים שהתנגד לחסל לפחות ארבע פעמים את סינוואר כשהוצגה בפניו אפשרות מבצעית לחסל אותו. אני מקווה שבעתיד לא יהיה אף פעם ראש ממשלה ישראלי שיסרב לחסל רב מרצחים כשתהיה לו ההזדמנות לעשות את זה. צריך לזכור שכל מי שנשחרר היום ובמהלך החודש הקרוב, כבר ישב בכלא, וזה לא מנע את השבעה באוקטובר. אנחנו לא צריכים לספור את מי שיושבים בכלא. אנחנו צריכים לספור את המחבלים שחיים שבחוץ ולמנוע מהם לבצע מהם את זממם. אחד שלנו שווה אלפים כמוהם וחיילת ישראלית אחת שווה יותר מאלף תתי אדם שאנחנו משלמים בעבורה. אומה שיודעת שזה המחיר שהיא משלמת היא אומה חזקה גם מוסרית וגם ערכית".
הרבה לפני מתווה עסקת החטופים שעצרה את נשימתה הדוויה של מדינה חפצת חיים, הונח לפתחו של הציבור בישראל מתווה מסוג אחר. ההצעה לשינוי הוועדה לבחירת שופטים וחוק יסוד החקיקה היה ניסיון להתחיל לטפל ברפורמה המשפטית בכלים של שיתוף ופשרה. וברוח הזו, הוזמנו השר לשעבר יזהר שי ותא"ל במיל' דדי שמחי לביקור בבית הנשיא. השניים, מיוזמי המתווה והורים שכולים ללוחמים שנפלו בשבעה באוקטובר, המתינו בסבלנות לבידוק הבטחוני, כשלפתע ניגש אליהם מאבטח, נפל על צווארו של שי ופרץ בבכי. "הוא אמר לי, הייתי עם הבן שלך ירון ז"ל באותו השנתון ובאותה הפלגה בסיירת, והיה לי חשוב להגיע ולדבר איתך", הוא מספר. "התחבקנו ובכינו וחשבתי שלפחות הבחור הזה בריא, ושאחרי שנה של לחימה ועשרות הרוגים ופצועים מהפלגה של ירון, הוא הצליח להשתחרר בשלום. זה היה כ"כ סמלי לפגוש אותו שם, כי הרי שורשי הדברים שמניעים אותי ובתוכם המתווה החדש נעוצים בשבעה באוקטובר".
מה עשיתם אצל הנשיא?
"הוזמנו אליו כדי להסביר לו את פרטי המתווה שגיבשנו ביחד עם שר המשפטים. להרצוג היה חשוב לתת את ברכתו לתהליך. הוא אמר, 'לא כל הושטת יד היא חורבן הדמוקרטיה ולא כל ניסיון לפשרה הוא כניעה וכישלון מוחלט'".
הנשיא מסכים עם מתווה הפשרה?
"הוא לא בהכרח מסכים עם כל התהליך, אבל הוא שם את זה בצד כי יש בסיס אמיתי להידברות, וזה מה שבכיר בשירות המדינה אמר לי השבוע: יש לי הערות, אני לא מסכים עם הכל, אבל אני מודה לכם על עצם הניסיון להגיע להסכמה במקום להמשיך את הפילוג".
ועדיין, קשה להפחית מעוצמת ההפתעה: דווקא אתה, איש מרכז שמאל מובהק, יושב עם שר המשפטים לוין ומכשיר את המתווה שרקח עם גדעון סער?
"גם דדי שמחי הוא איש ימין, אני מרכז שמאל, שנינו מגיעים ממחנות פוליטיים שונים, אבל זה חסר חשיבות. בימים שלפני השבעה באוקטובר ישבתי עם השר לשעבר יובל שטייניץ מהימין כדי לנסות לגשר בין המחנות וביחד הגשנו מתווה לנושא החקיקה המשפטית למרות שגם אז החבירה בין ימין ושמאל נחשבה לפריצת דרך, מעשה שלא ייעשה".
ואיך מגיבים לחיבור הזה היום?
"אנשים אמרו לי, אתה שותה קפה עם הימין, שומו שמים. הם היו מזועזעים מהעובדה שאני מוכן לדבר עם סער ולוין. הם אמרו, מי היה מאמין שתתמכו בהם, אתם הרי בצד השני של המפה".
רוב המבקרים הם בשר מבשרך, המחנה שאתה שייך אליו. מה אתה משיב להם?
"שלהבדיל אלף אלפי הבדלות ורק לצורך האנלוגיה, ראש הממשלה עושה מו"מ עם חמאס כדי להגיע לתוצאות ולשחרר חטופים. האם זה אומר שהוא מחבק אותם? ראש המוסד דדי ברנע לא חבר לנשיא קטאר כדי לשאת ולתת איתו? ביני לבין יריב לוין יש פערים פוליטיים, אידאולוגיים ואפילו מוסריים. אבל אני הלכתי אליו לא כדי לחפש את מקומי בפוליטיקה ובטח שלא בליכוד, אלא כדי לפתור בעיה ובעיות פותרים עם היריב. לפני שבועיים עשיתי פשע נגד האנושות והופעתי בערוץ 14. אני לא מסכים עם דעותיהם של ינון מגל ויעקב ברדוגו. לא חברתי אליהם אלא באתי לאולפן לדבר עם הקהל כי דמוקרטיה היא לא אני צודק וכולם טועים, אני צודק ולכן אני מחרים את כולם. דמוקרטיה פירושה חילוקי דעות וניסיון לגשר".
הריאיון המלא - בשישי "במוסף מעריב"