לאחר שנה של כאב, חוסר ודאות ואובדנים רבים, תושבי עוטף עזה מתחילים לחוש שינוי. עם כניסתו של דונלד טראמפ לתפקיד הנשיא הנבחר של ארצות הברית והוצאתו לפועל של השלב הראשון בעסקת החטופים, שבו חזרו לישראל מספר חטופים ראשונים, הרוח בעוטף משתנה. התקווה, שכמעט וכבתה, ניצתת מחדש. תושבים שבעבר הרגישו שהמגעים בין הצדדים והמתווכות בקיפאון ואינם נושאים פרי, מביטים כעת לעבר וושינגטון ומרגישים בתקווה שהמומנטום ימשיך.
היום (שני), ראש הממשלה בנימין נתניהו נחת בבסיס חיל האוויר האמריקני אנדרוז לקראת פגישתו עם דונלד טראמפ נשיא ארה"ב. עבור תושבי העוטף, הפגישה הזו איננה עוד אירוע מדיני שגרתי; מבחינתם היא סימן דרך. אם שלב א' הצליח להניע תהליך ולהחזיר חלק מהחטופים, כעת כל העיניים נשואות לוושינגטון בתקווה ששני המנהיגים יגבשו חזית אחידה באמצעותה תושג פריצת דרך שתאפשר את קידום השלב השני בעסקה.
בבית הלבן צפויים טראמפ ונתניהו לדון במנגנון השיחות ובמסגרת להמשך המשא ומתן. צוות המשא ומתן הישראלי ינסה לנצל את המומנטום שנוצר כדי לקבוע מתווה בתנאים ברורים שיאפשרו את קידום השלב השני של העסקה, כאשר הזמן הפך לגורם קריטי במגעים. כל עיכוב נוסף אינו רק עניין של דיפלומטיה, אלא של חיים — חייהם של החטופים שנותרו מאחור וחייהן של משפחותיהם שמתמודדות עם כאב בלתי פוסק. אבל בחדרים הסגורים, במיוחד בזה בו ישבו נתניהו וטראמפ בארבע עיניים יסגרו גם פנים של הנושא שלא יצאו בהמשך לתקשורת. ייתכן שדווקא בהם יוסכם על מנופי התקדמות אפקטיביים, בסגנון היצירתי, החד ערכי והמחוספס של טראמפ.
אנשי העוטף מזהים כי טראמפ נחוש וכל כולו בצד הישראלי. עדות נוספת למעורבות האמריקנית המשמעותית התקבלה בשבוע שעבר, כשסטיב ויטקוף, שליחו של טראמפ למזרח התיכון, קיים מפגש מרגש עם ארבע התצפיתניות ששוחררו מהשבי—לירי אלבג, נעמה לוי, דניאלה גילבוע וקרינה ארייב. המפגש התקיים במקביל לשחרורה של אגם ברגר משבי חמאס. המפגש הזה לא היה רק אירוע סמלי; הוא סימן לתושבי העוטף שהשינוי אינו עוד הבטחה ריקה מתוכן. ויטקוף, שנמצא בקשר רציף עם משפחות החטופים, הוכיח שהלחץ האמריקני אינו מסתכם במילים בלבד אלא במעשים של ממש.
המפגש הבלתי אמצעי הזה עם מי שהנו זרוע ישירה של מנהיג המעצמה החזקה בעולם, נטע בלב המשפחות תקוות גדולות בפגישת טראמפ-נתניהו, מתוך אמונה שטראמפ לא יסתפק במה שהושג עד כה, אלא ידרוש המשך התקדמות מהירה ומוחשית. אותה זרוע שהושטה לעבר המשפחות, התקבלה בהתרגשות. מנהיגים ממדינות רבות נפגשו עם משפחות חטופים, שמענו לאחרונה בהצהרות המשפחות דברי תודה להם, אך ספק אם מישהו מאותם מנהיגים תרם תרומה של ממש להתקדמות לעסקה, כמו התועלת הברורה שהביא האיום המפורש של טראמפ על חמאס בגיהינום.
תושבי העוטף אינם נאיביים. הם יודעים שהפוליטיקה היא עולם מורכב ושעסקאות כאלה מבשילות בתהליך ממושך. עם זאת, אחרי יותר משנה של אכזבות וספקנות הם מצפים לראות מעשים ולא רק דיבורים. טראמפ, הידוע בגישתו הישירה וביכולתו להפעיל לחץ אפקטיבי, נתפס בעיניהם כאדם שיכול לשבור את הקיפאון ולהוביל להשלמת העסקה.
היום הם מביטים לוושינגטון בתקווה מחודשת. לא בגלל סיסמאות ריקות, אלא בזכות ההתקדמות המוחשית שכבר החלה והביאה עימה חטופים. פגישת טראמפ-נתניהו היא לא רק הזדמנות מדינית לישראל—היא גם הזדמנות משמעותית למהלכים שיובילו לכך שמשפחות רבות נוספות יזכו לקבל חזרה את יקיריהן. עכשיו נותר לראות האם התקווה הזו תהפוך למציאות.