כפי שדווח אתמול, נתניהו מעוניין למנות את השר לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר, לעמוד בראש המשא ומתן על השלב השני בעסקת השבויים, בעקבות לחץ מצד ממשל טראמפ המעוניין בקידום התהליך בצורה מהירה ויעילה. זאת, למרות הסתייגותו של דרמר מהתיווך הקטרי, כך נחשף הבוקר (שלישי) בכאן 11. במקביל, משלחת ישראלית צפויה לצאת לדוחה בסוף השבוע לדיונים על המשך מימוש ההסכם.
מאחורי המינוי: לחץ אמריקני ושיקולים אסטרטגיים
ההחלטה למנות את דרמר הגיעה בעקבות לחץ מצד ממשל טראמפ, המעוניין בזירוז התהליך ובמינוי גורם בעל סמכויות בקבלת החלטות, לעומת ראש המוסד ואנשיו. הממשל האמריקני זיהה כי בעבר התעכבו המגעים בשל הצורך באישורים חוזרים ונשנים מנתניהו. בחוגי ראש הממשלה טוענים כי קשריו ההדוקים של דרמר עם הממשל האמריקני, ובפרט עם המפלגה הרפובליקנית, הופכים אותו לבחירה אסטרטגית נבונה לניהול המשא ומתן בוושינגטון ובדוחה.
עמדת דרמר והאתגרים בדרך
דרמר, המכהן כשר לעניינים אסטרטגיים ונחשב לאיש אמונו של נתניהו עוד מראשית שנות ה-2000, תמך בעסקת שבויים מתחילת המלחמה והיה מוכן ללכת רחוק בתנאיה. עם זאת, הוא ניצב כעת בפני משימה מורכבת: להוביל את השלב השני של העסקה, המחייב נסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה - מהלך שסמוטריץ' ומפלגתו מאיימים כי תפרק בגינו את הממשלה, אלא אם חמאס יפורק תחילה משליטתו ברצועה.
לפי דיווחים בתקשורת, בצד הישראלי קיימת מחלוקת האם להאריך את השלב הראשון של ההסכם או להתקדם לשלב השני. חמאס דורש נסיגה צבאית ישראלית מלאה, בעוד ישראל מתעקשת על פירוק מוחלט של הארגון. כעולה מעדכונים בתקופה האחרונה, המודיעין הישראלי מעריך מצביעות שחמאס עשוי להאריך את ההסדר הנוכחי, תוך המשך שחרור הדרגתי של חטופים בתמורה למשלוחי סיוע ושחרור אסירים פלסטינים מצד ישראל.
במקביל, משוער כי נתניהו ודרמר צפויים לדרוש מהאמריקנים ערבויות שיאפשרו את חידוש הלחימה אחרי - או אפילו לפני - השלמת העסקה, בעוד העדפתו של טראמפ היא לראות את התהליך מושלם, למען הנורמליזציה עם סעודיה.
החשש של דרמר ממגעים עם קטר- לא כל הזהב נוצץ, לפעמים הוא מתפוצץ
דרמר, שצפוי להוביל את המשא ומתן, הביע בעבר הסתייגות מהתיווך הקטרי. מדוע? נראה כי לאחר אירועי ה-7.10, דרמר הבין שהקשר עם קטר מביא יותר קללה מברכה.
לפני המלחמה, האמינו בישראל שעבודה משותפת עם קטר - שכללה העברת כספים קטריים לחמאס בעזה - תבטיח יציבות ושקט. היו אף שתמכו ביישום מודל דומה מול חיזבאללה בלבנון, רעיון שלמרבה המזל לא התממש. מאז פרוץ המלחמה התברר כי קטר אירחה את אנשי חמאס, וכי כספיה מימנו את פעולות הטרור של הארגון. מכאן עלתה המסקנה כי עדיף להתייחס לקטר בחשדנות מאשר באמון.
נראה כי דרמר מבין שקטר שואפת להשתייך ל"ליגת המעצמות", וכי לארה"ב ולויטקוף יש אינטרסים כלכליים בקשר עמה. אולם, כמי ש"נכווה ברותחין - נזהר בפושרין", דרמר מעדיף לחזק את הקשר עם המתחרה הגדולה של קטר במזרח התיכון – ערב הסעודית. נותרת השאלה: אם דרמר אינו רוצה בקטר כמתווכת לצד האמריקאים, מי יחליף אותה? האם תהיה זו ערב הסעודית, מדינה אחרת, או שמא ארה"ב לבדה? ימים יגידו.