"מזרח תיכון חדש 2.0" של טראמפ זורק לפח 30 שנות אוסלו ונסיגות ומתקן את השגיאה שהשתרשה בעולם המערבי, כאילו ישראל היא הגורם הבעייתי באזור ולא הפתרון. זה גם מתקשר למשל "העט" של טראמפ משלשום, בו הוא אמר שישראל היא "בגודל של העט ביחס לכל השולחן הגדול". לא עוד נסיגות, צמצום כוח והחלשת הריבונות הישראלית, אלא העברת האחריות לאויב האמיתי.
מבחינת ישראל, אין ניצחון גדול יותר על "מבול אל-אקצא" של חמאס והציר השיעי. כאשר יחיא סינוואר הורה לחדור לשטח ישראל בשבעה באוקטובר, הוא קיווה להשמיד את מדינת היהודים ולסלק את היהודים מהאדמה הזו. אם בסופו של דבר מי שיאבד את האדמה והבית שלו יהיה הציבור העזתי, המסר הזה יהדהד בכל רחבי העולם ויבהיר - פיסת האדמה הזו שייכת לעם היהודי. מי שרוצה לחיות לצדנו בשלום - מוזמן. מי שמאיים וגם פוגע - ימצא את עצמו הרחק מכאן.
לפני עשרים שנה כמעט 10,000 יהודים הוצאו בכוח מרצועת עזה בתקוות שווא שזה יקדם את השלום. אז במחנה הימין ידעו שזה יהיה אסון, והיום זה כמעט ברור לכולם. הגיע הזמן לנסות תכנית חדשה.
הוצאת ערביי רצועת עזה (תוך הבטחה אמיתית לעתיד טוב ונוח להם) עשויה בהחלט להיות הצעד הראשון בהבטחת ביטחונה של מדינת ישראל, ובעיקר תסמן סופית שאנחנו כאן כדי להישאר.
התרעות פיקוד העורף