בשנים האחרונות מתנהל דיון ציבורי נרחב סביב הכספים הקואליציוניים, תקציבים המועברים במסגרת הסכמים פוליטיים בין מפלגות הקואליציה. חלקים נרחבים מהם מופנים לציבור החרדי, מה שמעורר ביקורת ציבורית. ח"כ יצחק פינדרוס (דגל התורה) מתייחס לביקורת ובראיון "למעריב" הוא מסביר מדוע הוא סבור שהוויכוח סביב הנושא הוא מיותר, מדבר על מצוקת הדיור וההשתלבות של הציבור החרדי בשוק העבודה, ומשיב לטענות על אי-שוויון בנטל.
"זה אחד הבלופים הכי גדולים במדינת ישראל", אומר פינדרוס. "כספים שאמורים להגיע ליעדים חשובים כמו משטרה או חינוך, פתאום נקראים קואליציוניים. לדוגמה, תוספת תקציבית לשוטרים נקראת פתאום כסף קואליציוני – זו שערורייה. גם תקציבי ארגוני נוער, בין אם הם שייכים לימין, לשמאל, לדתיים או לערבים, מוגדרים ככספים קואליציוניים, למרות שמדובר בתקציבים שמועברים לאורך שנים".
פינדרוס מביא דוגמה נוספת: "קחי למשל את המשרד של אורית סטרוק. כולם אוהבים לדבר עליו, אבל המשרד הזה מורכב ממחלקות שקיימות עוד משנת 1948, ועדיין הן מוגדרות ככספים קואליציוניים. כך יוצא שכספים שרובם הגדול הולך ליישובי העוטף, ליישובי הצפון ולהתיישבות ביהודה ושומרון, נכנסים תחת הכותרת של 'כספים קואליציוניים'. אפילו ועדת חקירה ממלכתית שקבעה שיש לשפר את התשתיות במירון – גם התקציבים לכך סווגו ככספים קואליציוניים".
בנוגע לתקציבים המועברים למוסדות חינוך חרדיים, טוען פינדרוס כי מדובר בעיוות מכוון: "הוחלט שגני ילדים יקבלו 6,000 שקל לגננת, אבל בפועל הם מתוקצבים רק ב-4,000 שקל, ואז באים ואומרים שההפרש הוא כסף קואליציוני. אם ההחלטה היא שגני ילדים חרדיים יקבלו בדיוק כמו גני ילדים רגילים, למה זה נקרא 'כספים קואליציוניים'? למה הבת שלי שלומדת בגן חרדי מקבלת כסף קואליציוני, אבל הבת של השכנה החילונית מקבלת תקציב חינוך רגיל?".
לפי פינדרוס, מאחורי שיטת הכספים הקואליציוניים עומד מנגנון בעייתי שמופעל על ידי פקידי הממשלה: "יש כספים קואליציוניים אמיתיים, שהם סכומים של עשרות מיליארדים, וזה בעצם שוחד חוקי של פקידי ממשלה לפוליטיקאים כדי להחזיק אותם קצר. לדוגמה, אומרים ליו"ר ועדה בכנסת: 'אם תעזור לנו לקדם את חוק ההסדרים, נדאג לתקצב חדר מיון באילת'. זה לא מוגדר ככזה, אבל זה בפועל שוחד עם חשבונית – מנגנון שהשתרש בכנסת במשך שנים, ואני חושב שהוא לא תקין ושצריך לבטל אותו".
לדבריו, התקציב האחרון היה "אחד הטובים ביותר עבור המגזר החרדי", אך בפועל, כספים רבים טרם הגיעו ליעדם. "השלמנו את כל התיקונים הנדרשים, אבל הכסף עדיין לא הועבר בגלל חסמים משפטיים ובג"צים", הוא מסביר. "למשל, תוכנית 'אופק חדש' לחינוך העצמאי עדיין לא אושרה. עשינו את עבודתנו בוועדת הכספים, אבל המערכת תוקעת לנו מקלות בגלגלים".
פינדרוס מכיר בכך שבשנים האחרונות חלה עלייה בהשתלבות החרדים בשוק העבודה, אך לדבריו, הדרך עדיין ארוכה: "נכון, יש השתלבות מרשימה, ואנחנו צריכים לעזור להם. גם אני יצאתי לשוק העבודה – הלוואי שהייתי יכול לשבת וללמוד בכולל, אבל אני צריך להתפרנס. ברור שהשאיפה של כל אבא חרדי היא שהבן שלו יהיה תלמיד חכם וישקיע בתורה, אבל בסופו של דבר, רק אחד מאלף יוצא להוראה, לא כולם יכולים ללמוד תורה כל חייהם. חלקם צריכים להתפרנס".
אחת הביקורות הבולטות שמופנות כלפי הציבור החרדי היא על כך שחלק ניכר ממנו אינו משרת בצה"ל, אך נהנה מתקציבי המדינה. פינדרוס דוחה את הטענה: "לא ביקשנו הטבות – ביקשנו את הדברים המינימליים שכל אזרח מקבל. אם היו מתנים רישום לגן ילדים ברעננה ובאום אל-פחם בגיוס לצה"ל, ניחא. אבל זה הרי לא קורה. אז למה טוענים זאת רק כלפינו? הרי אף אחד לא מתנה את הזכות שלי לקנות במכולת בשירות צבאי. זה טיעון לא הוגן".
פינדרוס מדגיש כי למדינה יש אחריות לשמר את עולם התורה: "למדינת ישראל יש זכות להחזיק את עולם התורה. מדינה יהודית היא גם מדינה עם עולם תורה. כשפוגעים בעולם התורה, זה עלול לפגוע גם בכלכלה".
פינדרוס מכהן כיום כיו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור וכיו"ר סיעת יהדות התורה בכנסת. בעבר שימש כראש עיריית ביתר עילית וכסגן ראש העיר ירושלים. לאורך הקריירה הפוליטית שלו, פעל רבות למען הקמת ארגוני חסד למשפחות במצב כלכלי קשה ולקידום פתרונות למצוקת הדיור החרדית באמצעות השפעה על מדיניות משרדי הממשלה.
לדבריו, ישראל חזקה מספיק כדי להתמודד עם משברים כלכליים, גם בתקופות של מלחמה, ולכן אינו מבין את הביקורת על הכספים הקואליציוניים שהובטחו לציבור החרדי בתקופה הנוכחית. "כשמבקרים את התקציבים הללו, צריך לזכור שהם אינם מותרות – הם חלק מהותי ממדינת ישראל כמדינה יהודית".
הריאיון המלא - מחר "במעריב המוסף"