"מופע ההלם" של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הלילה (רביעי) היה רווי רעיונות בומבסטיים וכותרות שכל אחת מהן ראויה לעמודי השער בעיתונות העולמית. בפועל, אפשר לחלק את הצהרתו לשני החלקים - החלק הפרקטי והמסר שעובר לישראל בין השורות.
בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים כעת, ל"תוכנית הנדל"ן בעזה", הכוללת חזון של "רילוקיישן" של 1.8 מיליון עזתים למדינות שונות תמורת תמריצים אמריקאים, אין טעם לעסוק בחשיבות הפרקטית של התוכנית, ולהתווכח עד כמה היא בכלל ישימה.
כדי שנוכל להתפנות לניתוח סרטי המדע הבדיוני על הטרנספר של העזתים והפיכת רצועת עזה לגן עדן נדל"ני קודם נצטרך לטפל במציאות הקשוחה, לפתור את חידת העסקה, ולחתור להשמדת החמאס, החזרת החטופים וסיום המלחמה.
לצד התכניות הגרנדיוזיות שספק אם אי פעם תתגשמנה במציאות (מאוד יתכן שחלום מאר-א-לאגו בעזה ייכנס לפנתיאון ויתפוס את מקומו לצד רעיון הפירוק של צפון קוריאה מנשק גרעיני מהכהונה הראשונה של טראמפ) יש לדברי הנשיא האמריקאי משמעות מיידית בטווח הקצר.
אז מה היה בדברים של דונלד טראמפ שנתן לבצלאל סמוטריץ' לגיטימציה להתייצב הבוקר מול המצלמה ולהכריז כי הוא נשאר בממשלה מפני שהמסלול שבו ישראל תתקדם בשיתוף פעולה עם הממשל בוושינגטון מוביל להשמדת חמאס ולניצחון המוחלט?
אם מנסים לתרגם את ההצהרות של טראמפ לסקיצת המתווה להסכם הבא, זאת התמונה המסתמנת:
צה"ל יעזוב את שטחי הרצועה (אולי מלבד הפרימטר), עסקת החטופים תושלם, ובינתיים הפיקוח על המעבר בציר הצפוני נשאר בידיים אמריקאיות, ויתכן שירחיבו את הנוכחות ויפקחו גם על ציר נצרים. עד כאן התסריט פחות או יותר ריאליסטי.
אבל השאלה המרכזית נשארת פתוחה, ללא תשובה מעשית: מה יהיה ההסדר שיוצע לחמאס? ומה על "הניצחון המוחלט" שעליו דיבר הבוקר יו"ר הציונות הדתית כשהסביר מדוע הוא נשאר ולא פורש.
סביר להניח כי בישראל (כולל במפלגת הציונות הדתית) מאמינים שדברי טראמפ על כך שהוא לא רוצה לראות חמאס בעזה וכי אם זה לא יסתדר במו"מ "זה ייגמר באלימות" - יצרו איום צבאי על בכירי חמאס. איום שיהיה מספיק משכנע כדי שבחדר המשא ומתן חמאס יסכים להגלייה סגנון ערפאת.
בישראל (כולל בציונות הדתית) מתרגמים את דברי טראמפ כאישור רשמי לדרוש במו"מ מיגור חמאס מעזה ולא להסכים לפחות מזה - וגם לחזור למלחמה אם התנאי לא יתקבל בשיחות. אין לדעת מה יעלה בגורל המגעים, האם המשא ומתן יתארך, יקרוס או - יביא הסכם. מה שבטוח, ישראל ניגשת להמשך המגעים, כשבידה אשראי רחב, אותו קיבלה מוושינגטון.