בהתייחסה לסוגיית שחרור המחבלים, הוסיפה דוד: "גם אני חרדה לביטחון המדינה כשזה נוגע לשחרור מחבלים. אבל אני מאמינה שאחרי שבעה באוקטובר צריכים להסיק מסקנות ולטפל בהתאם בטרור. מפגעים קמים כל הזמן. ואני, ילדה בת 19 שהאח הגדול חטוף, אני לא יכולה לשאת על הכתפיים שלי את ביטחון המדינה".
"אמא שלי ואחותי חזרו אחרי 50 ימים בשבי", המשיכה וייס. "הם שרדו בגבורה, אבל השיקום שלהם ושלנו כמשפחה עוד רחוק מלהיגמר. המשפחה שלנו לא תוכל להשתקם עד שאבא שלי ישוב ויזכה לקבורה ראויה. כל עוד הוא שם, הכאב לא נגמר. הצלקת נותרת פתוחה".
קלדרון הוסיף כי "יש עוד תשעה אבות בשבי שחולמים על החיבוק הזה", וקרא למקבלי ההחלטות: "התכנסו לשולחן משא ומתן, ותעניקו לעם ישראל את החמצן לו הוא זקוק. המשפחות סובלות כבר 489 ימים. אל תיתנו להן להמתין שבוע לרשימה. זה הורג, זה קשה, ואני מדבר מניסיון אישי".
המשפחות הדגישו כי המאבק לא יסתיים עד שאחרון החטופים ישוב הביתה, והחללים יזכו לקבורה ראויה. "אסור לפספס את המומנטום", אמרה וייס. "רק כך נוכל להתחיל לנסות להכות את השברים. רק כך העם שלנו יוכל להשתקם". הם קראו לציבור להמשיך במחאה: "אל תפסיקו. אל תורידו את הלחץ. אל תניחו לנושא לרדת מסדר היום. זו החובה האנושית והמוסרית שלנו. אנחנו לא נוותר. לא נפסיק. עד שהאחרון יחזור הביתה".
התרעות פיקוד העורף