היום בערב (חמישי), שופט בית המשפט העליון יצחק עמית יתייצב בבית הנשיא ויצהיר אמונים פעם נוספת: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". בכך, לכאורה, עמית ימונה לנשיא בית המשפט העליון והמאבק למינויו יושלם - אלא שהטקס רחוק מלהיות הסוף של האירוע.
סעיף 12 לחוק יסוד נשיא המדינה קובע כי "חתימתו של נשיא המדינה על מסמך רשמי טעונה חתימת קיום של ראש הממשלה או של שר אחר שהחליטה עליו הממשלה". המשמעות היא כי החתימה של הנשיא הרצוג על מינוי השופט עמית לנשיא עליון אינה משמעותית ללא חתימתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, או שר אחר שהממשלה הסמיכה לשם כך.
למעריב נודע כי ראש הממשלה נתניהו שוקל שלא לחתום על מינוי עמית כנשיא - מה שיכול לעצור את כניסתו בפועל לתפקיד הנשיא. ההחלטה הסופית עוד לא התקבלה, אבל ברוח ההחלטה של נתניהו, שר המשפטים יריב לוין ויושב ראש הכנסת אמיר אוחנה להחרים את טקס המינוי של עמית, נתניהו שוקל שלא לחתום על מינוי עמית לנשיא.
לכאורה, סמכות החתימה נמצאת בידיו של נתניהו. על פי גורמים בממשלה, על פניו אין שר כלשהו שהממשלה הסמיכה לצורך זה. בכל מקרה, מבחינתו של לוין, אם חתימת הקיום נמצאת בסמכותו באופן מסוים, הוא לא יחתום והמעוניינים בחתימתו יהיו מוזמנים להגיש על כך עתירה לבג"ץ. בעיני חברי הממשלה, עמית ממנה את עצמו ויהיה נשיא של עצמו. לוין, השר הרלוונטי ביותר מבחינת תפקידו של עמית כנשיא, אינו מתכוון להכיר בו כנשיא העליון ולא לשתף איתו פעולה בכל הכרוך לתפעול השוטף של מערכת המשפט.
סעיף 11 לחוק בתי המשפט קובע כי "שופט שמינויו פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו". גורמים משפטיים שונים מעלים תהיה האם גם ללא חתימתו של נתניהו, יבוצע מחטף ושמו של עמית יפורסם ברשומות כנשיא בית המשפט העליון, בניסיון לעקוף את המנגנון המגביל את תוקף חתימת הנשיא בחוק יסוד נשיא המדינה. במקרה שכזה, יכולה לעלות טענה כי עמית הוא הנשיא וכי לפי הוראת חוק מפורשת אין אפשרות להתכחש למינויו לאחר שהוא פורסם ברשומות.
ברקע, כדאי לציין נושא אחר בו קיים הצורך בחתימה לפני פרסום ברשומות. על פי הדין הישראלי, על חוקים המתפרסמים ברשומות חותם גם הנשיא. בעבר נקראו נשיאים שלא לחתום על חוקים כאלה ואחרים בכדי לעכב את כניסתם לתוקף. רק לאחרונה ח"כ מרב מיכאלי דרשה מהרצוג שלא לחתום על חוק הסבירות בכדי לעכב אותו מלהיכנס לתוקף.
אלא שהדין בישראל קובע כי חתימת הנשיא על חוקים היא מהלך טכני שאינו בשיקול הדעת של הנשיא. בנוסף, בג"ץ קבע כי בין אם הנשיא חותם על חוק או לא, לאחר פרסומו ברשומות הוא נכנס לתוקף. החתימה של הנשיא טפלה לחתימת ראש הממשלה או השר הממונה על חוק מסוים, ולכן אין ללמוד 'קל וחומר' מהדינים החלים עליה על דינים החלים על חתימת ראש הממשלה - אבל אפשר להבין את המגמה והטיעון המשפטי האפשרי.
במידה ונתניהו אכן יחליט בסופו של דבר שלא לחתום חתימת קיום על מינוי עמית לנשיא עליון, יתכן ויבוצע מחטף ושמו של עמית יפורסם ברשומות בכדי לתת תוקף למינוי. במידה והדבר יבוצע, ככל הנראה ארגוני ימין יעתרו לבג"ץ נגד הפרסום ברשומות ללא חתימת קיום כנדרש בחוק יסוד נשיא המדינה. במידה ומחטף שכזה לא יבוצע, הרי שללא חתימת ראש הממשלה או שר שהממשלה תמנה מינויו של יצחק עמית לנשיא העליון יתעכב וככל הנראה תוגש עתירה בכדי לחייב את נתניהו לחתום על מינוי עמית לנשיא העליון.
זהו הקרב האחרון לפני מינויו של עמית לנשיא בית המשפט העליון. לא משנה איך האירוע הזה יתפתח, הלגיטימיות הציבורית של יצחק עמית כנשיא העליון תאותגר החל מהנוכחות בהשבעתו הערב - ממנה ייעדרו באופן בולט למדי שר המשפטים יריב לוין, יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה וראש הממשלה בנימין נתניהו.
מדינת ישראל נכנסת הערב לשדה מוקשים חוקתי, בה ראש הרשות המבצעת וראש הרשות המחוקקת מצהירים במפורש כי אינם מכירים בלגיטימיות של ראש הרשות השופטת. המחלוקת על הדרך בה יצחק עמית נבחר לתפקיד ומעורבותו של בית המשפט בהליך בחירתו, הולכת ומתפתחת - וייתכן שאף תשפיע באופן דרמטי על עתידה וצביונה של מדינת ישראל.