הוא ציין בעקבות תפקידו כי "התהליך של המגע בין המערכת הצבאית ביטחונית לבין המשפחות של נעדרים וחטופים זה תהליך שעבר אבולוציה בעשורים האחרונים, והגיע לנקודות בסך הכול די טובות בהתבשלות או התבגרות של המערכת, שמשתדלת לנהוג בכפפות של משי ובטעם רב עם המשפחות". לדבריו, "אם בעבר עוד נקלענו שהיה חיכוך ציבורי בין צה"ל למשפחות הנעדרים, היום משתדלים להרכין ראש ולהכיל טענות גם אם לכאורה בעולם הנתונים אין ביסוס".
הוא הסביר כי "לדוגמא אם משפחה חולקת למשל על השאלה האם גורלו של בן משפחתם היקר להם, כפי שנטען על ידי גורמי הביטחון, אינו בין החיים, האם ניתן להמציא הוכחה שאיננה פורנזית והאם לקבל את דין התנועה הקביעה הרב הצבאי הראשי של ראש אכ"א. המערכת הפיקה הרבה מאוד לקחים מפרשיות עבר כמו פרשיות נעדרי סולטן יעקב. מה שקרה באירוע הפרטני של משפחת ביבס, להבנתי כמתבונן מהצד, היא תקלה נקודתית".
"בהיבט מודיעיני פורנזי החיבור בין העולמות מחייב רמת סמך שהיא הרבה מעבר למשל לספק סביר בעולם המשפטי פלילי. לכן במקום שיש 99 אחוז וודאות אבל אין 100 אחוז וודאות המערכת נמנעת לצאת בהכרזה כזו, אבל כן מביאה על פי רוב בהתאם לשיקולי בטחון מידע, בטחון מקורות ואחרים. המערכת מביאה את ההערכה בפני המשפחה".
"בכך עוצמתנו כדמוקרטיה מערבית שמקדשת זכויות אדם וגם כיהודים ישראלים. וגם בהיבט ההלכתי מוסרי של הדברים. יש אמות מוסר שקובעות ומסגרות שנכתבו בדם תרתי משמע שקובעות מתי אדם איננו בין החיים, כאשר גופתו איננה מונחת בפנינו, ועליהן אנחנו לא יכולים להתפשר".
"יש פה מורכבויות ושאלות מורכבות בהיבט המודיעיני. בהיבט התפיסתי של נאמנות המידע, אתה לא יכול להשליך על המשפחה כל בדל מידע שקיבלת כי למשפחה אין את הכלים המקצועיים ובוודאי היא שקועה במערבולת רגשית מורכבת לעבד מידע לא מעובד עד תום. לכן המערכת מאוד רגשנית על איזה מידע היא מעבירה למשפחות ובוודאי מתי היא מביאה אותו לידיעת הציבור".
"אני לא מכיר בהיסטוריה הצבאית של 30 40 שנה אחרונות מקום שהייתה הצהרה פורנזית לגבי חללי צה"ל נעדרים שהמשפחה לא קיבלה את זה. שמגיע למצב שיש בפנינו שרידיו של חלל".
התרעות פיקוד העורף