ד"ר חלבי סבור כי הניסיון ההיסטורי של העדה הדרוזית עם מדינת ישראל מצביע על כך שישראל לא נוטה להפעיל כוחות על מנת להגן על הדרוזים, בין אם בסוריה ובין אם בלבנון. להיפך, הוא מציין כי "במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, ישראל בחרה לצדד בנוצרים המרונים, אשר גם הם פגעו באוכלוסייה הדרוזית". כמו כן, הוא מזכיר כי "במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, שהחלה ב-2011 ועד לדצמבר האחרון, הדרוזים סבלו מהתקפות מצד המשטר הסורי, דאעש וג'בהת אל-נוסרה, כאשר ישראל, לטענתו, העניקה תמיכה דווקא לארגון ג'בהת אל-נוסרה במספר מקרים".
לדבריו, "מדיניות החוץ של ישראל הייתה מאז ומתמיד נגזרת מהזהות היהודית שלה. לכן, שינוי המדיניות כלפי הדרוזים בדרום סוריה מהווה תפנית חדה של 180 מעלות ויש לבחון את הסיבות האמיתיות לכך". ד"ר חלבי טוען כי "ישראל מעוניינת להרחיב את שליטתה בשטח הסורי, ולכן משתמשת בעדה הדרוזית כתירוץ". הוא מסביר כי ייתכן שהכוונה של ישראל היא "להרחיב את אחיזתה בדרום סוריה או לאיים על המשטר הסורי במסר ברור: 'אוי ואבוי לכם אם תפרשו כוחות בדרום סוריה'".
עוד מוסיף ד"ר חלבי כי "מאז שהמשטר החדש של אבו מוחמד אל-ג'ולאני עלה לשלטון בדצמבר האחרון, הוא נתון ללחץ בינלאומי כבד מצד מדינות המערב לכבד את זכויות המיעוטים". כתוצאה מכך, לדבריו, "ניתן לראות כיצד מתפתחים יחסים חיוביים בין השלטון החדש לבין העדה הדרוזית". לאור זאת, הוא מסכם כי "האמירה של נתניהו עלולה דווקא להזיק למעמד הדרוזים בסוריה, שכן היא מציבה אותם בעמדה בעייתית מול המשטר החדש, אשר עשוי לראות בהם כלי שרת בידי ישראל". ד"ר חלבי מדגיש כי "יש לבחון האם דבריו של נתניהו מסייעים לעדה הדרוזית או שמא הם מסכנים אותה – ולדעתי, מדובר בעיקר בסיכון".