לטענת לוין, "היועצת המשפטית הנוכחית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה, יצרה בישראל "דמוקרטיית גיזְלוּת". בעוד שרוממות ערכי הדמוקרטיה בגרונה, לאמיתו של דבר ריסקה עד עפר את אותם עקרונות בשמם התיימרה לפעול. את השרץ שחפצה ביִקָרוֹ – טיהרה, ואת הכָּשֵר שלא לרוּחה – טימאה. וכל זאת בכסות צינית ודוֹגמטית של "שלטון החוק", ממש ככנסייה בימי הביניים שפעלה כביכול "בשם האל"".
לוין תוקף את מיארה בחריפות. לטענתו, "תחת הנהגתה הפך מוסד היועץ המשפטי לממשלה לרשות פוליטית עריצה, לפרקים אלימה ודורסנית ממש. היועצת פועלת כזרועם הארוכה של מתנגדי הממשלה, ולא בוחלת באמצעים כדי לסכל את רצון הבוחר. היא השתמשה בשסע הפוליטי בישראל כקרדום לחפור בו שתי מערכות דין – אחת לתומכי הממשלה והשנייה למתנגדיה. בתולדות מדינת ישראל, דבר לא תרם יותר לליבוי מדנים בין המחנות מאשר מדיניות אפליה נלוזה זו, מטעם מי שאמורה לשמש מופת של צדק ושוויון".
לוין מוסיף וטוען כי אופי הייעוץ המשפטי שהיועמ"שית נותנת לממשלה הנוכחית הינו "ייעוץ המהווה תיל ממעיד, העושה שימוש לרעה במעמדו לתכלית פוליטית כדי לשתק כליל את עבודת הממשלה".
לוין מצביע על סיכול מדיניות משפטית מצד היועמ"שית בקביעה כי ישנה "מניעה משפטית" אשר לטענתו "סיכלה את מדיניות הממשלה ויכולתה למשול, אף על פי שלא היה שום חוק שהופר או פסיקה שנסתרה". בנוסף לוין טוען לכך שהיועמ"שית מסכלת חקיקה ממשלתית בכך שהיא טוענת למניעה משפטית, או תוקעת את החקיקה בצינורות מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים הסרים למרותה.
לוין מתייחס גם להחלטתה של היועמ"שית שלא לייצג את הממשלה במספר רב של מקרים, כפי שפורסם ב"מעריב", וטוען כי מדובר ב"הפרת חובת אמון כמייצגת המדינה בערכאות".
לוין מתייחס לדרישת היועמ"שית מבג"ץ לבטל את התיקון לחוק יסוד הממשלה בנוגע להוצאת ראש ממשלה לנבצרות: "אין זה סוד כי היועצת ראתה בנבצרות חרב מעל ראשו של רה"מ המכהן, אותה איימה להפעיל בשעת כושר, מעשה שהוא לא פחות מאשר שליחת יד בדמוקרטיה. שלילת "נשק" זה לא הייתה לרוחה, והיא סירבה להגן על תיקון זה ואף דרשה את ביטולו, בעוד שהיועצת המשפטית של הכנסת ראתה בהסדר חוקי ולגיטימי. עמדת היועצת בעד ביטול התיקון הייתה כה קיצונית עד שכלל שופטי ההרכב בבג"צ, אחד עשר במספר, לא שעו לה".
לוין התייחס גם לנושא הקמת ועדת חקירה לאירועי טבח השבעה באוקטובר, ולהחלטת היועמ"שית לסרב להגן על עמדת הממשלה שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית: "היועצת גרסה כי ועדת חקירה ממלכתית היא המנגנון הייעודי "הייחודי" ההולם לחקר האירועים, וזאת, חרף פסיקה מפורשת של בג"צ, בה נקבע בדעת רוב, שאין מניעה משפטית לבחור בהקמת ועדת חקירה ממשלתית, ולא ממלכתית, גם בנושאים בעלי חשיבות ציבורית עליונה דוגמת מלחמת לבנון השנייה".
"הנה כי כן", כתב לוין, "החלטת היועצת מתי לייצג את הממשלה ומתי לא מנותקת מהיתכנות משפטית לעשות כן. ברי כי קיימת היתכנות כזו כשיועצת משפטית אחרת כך סברה, וכשבג"צ בכבודו ובעצמו כך פסק. החלטתה של היועצת הנוכחית מושתתת על קריטריון פוליטי גרידא, וכל תכליתה היא לשרת את מתנגדי הממשלה בתחפושת של אשת מקצוע".
לוין מוסיף וטוען כי היועמ"שית סרבה לאפשר ייצוג פרטי לממשלה לא פעם, מה שגרם ל"סיכול הליך נאות בו נשמעת עמדת הממשלה" וכן לכך שהיועמ"שית סרבה להגן על עמדתו של לוין אך הודיעה כי תייצגו - בעוד בפועל היא הציגה את עמדתה שלה. "דומה שאין הפרת אמונים בוטה יותר מעורך דין שמודיע לביהמ"ש שהוא מתנגד לחלוטין לעמדת לקוחו ולא מאפשר לו להציגה בצורה נאותה", כתב לוין.
יתר על כן, לוין טוען ל"שימוש לרעה בסמכות תביעה על-ידי מדיניות אכיפה בררנית ופוליטית" מצד היועמ"שית. כך, לוין טוען כי "מעולם בתולדות המדינה לא היו הפרות סדר כה אלימות כמו אלו שביצעו מתנגדי הרפורמה המשפטית", אך לטענתו "מתנגדי הממשלה זכו לחסינות מוחלטת מראש התביעה, וגם לרוח גבית מדרבנת". בכך, לוין מתייחס לאמירתה של היועמ"שית כי "אין מחאה אפקטיבית מבלי לפגוע בסדר הציבורי", ביחס להפגנות נגד הרפורמה המשפטית.
בכיר בליכוד מסר ל"מעריב": "נוכח הלחץ הכבד, ההולך וגובר בתוך הליכוד, הצעד של יריב לוין היה צפוי ומתבקש. ההסלמה הבלתי פוסקת של היועמ"שית, הלעומתיות שלה, לא הותירה לו בררה. בדיעבד, העובדה ששר המשפטים לוין התמהמה בהחלטתו - חיזקה מאוד את ההצדקה הציבורית להחלטה שקיבל היום להדיח את היועצת המשפטית לממשלה וחיזקה את העמידה בדרישת החוק שמצדיק פיטורי יועמ"שית, אם ברור כי אין סיכוי לעבודה משותפת שלה עם הממשלה - לכן גם יקשה מאוד על ועדת גרוניס שלא להמליץ לממשלה על הדחתה של בהרב-מיארה".
התרעות פיקוד העורף