בליכוד ובקואליציה לא הופתעו מהודעה שר המשפטים על פתיחת הליך ההדחה של היועצת המשפטית לממשלה: "מבחינת הליכוד, מבחינת הימין כולו - וכן, מבחינת יריב לוין - היועצת המשפטית לממשלה הייתה כבר מפוטרת, מקרה קלאסי של "השאלה אינה - האם, אלא - מתי".
עד לשלב מסוים היו כאלה שסברו כי עדיף להמתין עם פיטוריה של בהרב מיארה כי כל החלטה שהיא מקבלת נגד הממשלה, כל פעולה לעומתית נוספת שלה - זה נכס פוליטי טהור עבור הליכוד והקואליציה כולה.
לו היועמ"שית הייתה מודעת לתרומה שהיא תרמה לטובת התחזקות הליכוד ועלייתו בסקרים, "בזכות" התנהלותה הלעומתית - בטח הייתה מאוכזבת. אולם לאחרונה הלך הרוח הליכוד ובימין השתנה - לרעתה של היועמ"שית. הדעה הרווחת הייתה - כי בהרב-מיארה עברה כל גבול אפשרי וכל יום ששר המשפטים מתמהמה ולא מקבל החלטה, מבחינת הימין הוא אסון בלתי נסבל.
יריב לוין היה קרוע בין עמדתו בנושא לבין הערכתו באשר לסיכויי ההצלחה של המהלך. לוין, ולא הוא לבדו בקרב בכירי הקואליציה, סברו כי המהלך נועד לכישלון ועתיד להיפסל בבג"ץ. ההתנגשויות האחרונות בין הממשלה ליועצת המשפטית לממשלה, הגבירו את הלחץ הפנים-פוליטי על שר המשפטים עד המקסימום האפשרי. הביקורת שספג לוין בחוגי הליכוד ובתקשורת המזוהה עם הימין הפכה מקשה לבלתי נסבלת.
בכיר בליכוד ששוחח עם "מעריב" ניסח את זה בצורה מאוד ברורה: "יריב לוין נשבר מהלחץ. כנראה גם היום הוא סבור שבסבירות לא בלתי מבוטלת בג"ץ יעצור את פיטורי היועמ"שית - אבל היום הוא כבר מוכן לקחת את הסיכון הזה".
בכיר נוסף בליכוד הסביר את הדינמיקה הפנימית שהובילה להחלטה הדרמטית של לוין: "נוכח הלחץ הכבד, ההולך וגובר בתוך הליכוד, הצעד של יריב לוין היה צפוי ומתבקש. ההסלמה הבלתי פוסקת של היועמ"שית, הלעומתיות שלה, לא הותירה לו ברירה. בדיעבד, העובדה ששר המשפטים לוין התמהמה בהחלטתו - חיזקה מאוד את ההצדקה הציבורית להחלטה שקיבל היום להדיח את היועצת המשפטית לממשלה וחיזקה את העמידה בדרישת החוק שמצדיק פיטורי יועמ"שית, אם ברור כי אין סיכוי לעבודה משותפת שלה עם הממשלה - לכן גם יקשה מאוד על ועדת גרוניס שלא להמליץ לממשלה על הדחתה של בהרב-מיארה".
על פי הגורמים המעורים בפרטי המהלך, העיתוי להודעה אינו מקרי ונבחר בהתחשב במספר נסיבות. לוין העדיף לוודא כי חוק נציב תלונות על השופטים עובר בכנסת - ורק לאחר מכן הודיע על פתיחת הליך פיטורי היועמ"שית. היו מי שטענו כי רצוי גם להמתין עד לאישור תקציב המדינה - כדי להבטיח שקט ולמנוע הפתעות עד ההצבעות האחרונות. ככל הנראה, הלחץ הפוליטי הכבד לא אפשר המתנה כה ארוכה וקבע את לוחות הזמנים.