יתר על כן, עומר היה חשוף במידת מה לתקשורת: "עומר היה קצת חשוף למדיה והוא ראה טלוויזיה מידי פעם במנהרה והוא ראה בעיקר אל ג'זירה ואל ערביה והוא סיפר שהוא ראה את התהליך של השחרור. שהוא ידע, הוא ידע למה לצפות".
הרגע בו עומר סוף סוף יצא לחופשי היה רגע של ניצחון אישי עבורו: "ראינו אותו שהוא יצא, הוא היה באופוריה מטורפת, הוא עלה על הבמה ועם חיוך ענק ועם אגודלים וסימן וי, וגם אם אילצו אותו לנשק את השומר, מבחינתו זה היה ניצחון שלו ולצאת החוצה ומבחינתו זה היה. זה היה הניצחון שלו".
כעת, כשעומר חזר הביתה, המשפחה מתמקדת בתהליך השיקום שלו: "עומר ממשיך להיות מלווה על ידי בית חולים בלינסון בשניידר, שם הוא בעצם אושפז איך שהוא חזר. ויש לו מפגשים שהוא יעשה גם עם הצוות הרפואי, גם עם פסיכולוג ויש לו דרך. יש לו דרך של שיקום".
מלכי מתאר את הזהירות בה הם מתייחסים לעתידו של עומר: "אני חושב שכרגע עוד קשה לדבר על העתיד שלו, אנחנו צריכים לתת לו רגע את הזמן לקחת את זה לאט לאט. אני מרגיש שהוא רוצה לטרוף את העולם, אבל אני חושב שצריך לעשות את זה בצורה מבוקרת. ושזה לא חס וחלילה יגרום לו לאיזה נזקים ואנחנו אומרים לו 'עומר, עם רגליים על הקרקע'".
חלק חשוב מהשיקום של עומר הוא האפשרות לספר את סיפורו: "ברגע שהוא מדבר, אז קודם כל הוא פורק את זה והוא מוציא את זה ואני חושב שזה משהו שמאוד עוזר לו להתחיל לשקם את עצמו. והוא מדבר ומשתף אותנו מדי פעם וגם את החברים שלו. אנחנו לא שואלים, אנחנו לא שואלים אותו שאלות. הוא בעיקר משתף את זה בדרך שלו, וכל פעם הוא נזכר בעוד סיפור".
התרעות פיקוד העורף