אי אפשר לקדם חוק גיוס לחרדים, ללא סנקציות. הדבר הזה ברור לכולם. השאלה הגדולה היא אילו סנקציות יקודמו, ואיפה הם יפגשו את החרדים המחויבים בגיוס. כזכור, מדובר ב-80,000 חייבי גיוס אשר משתמטים כרגע מחובת הגיוס שלהם בניגוד לחוק.
הסנקציה של איסור יציאה מהארץ פוגשת את האדם נגדו מופעלת הסנקציה רק בנתב"ג. בחורי הישיבות שמשתמטים משירות צבאי, וברובם אף אינם יושבים בישיבה מבוקר עד לילה, ייאלצו לבחור בין טיסה לאומן, טיסה לטיול בקברי צדיקים בחו"ל וטיסה לחופשת סקי ב'בין הזמנים' – או גיוס לצבא.
בחיי היום יום, אין שום השפעה לצו איסור יציאה מהארץ. עד כמה אין השפעה? כבר קרה לאחרונה שמשתמטים ניסו לצאת מהארץ ונעצרו בנתב"ג. הם אפילו לא היו מודעים לכך שיש נגדם צו איסור יציאה מהארץ. עד כדי כך מדובר בסנקציה לא אפקטיבית.
לצד איסור יציאה מהארץ, בייעוץ המשפטי מקדמים גם מעצר על ידי מצ"ח, אך מכיוון שאין סיכוי שבמשטרה הצבאית יעצרו 80 אלף חרדים, הסנקציה הזאת מגוחכת מתחילתה. ברור שהסנקציות הללו עדיפות על סנקציות נגד "מוסדות", אך גם להן אין שיניים.
"האפקטיביות של הסנקציות הם אלו שיהפכו את החוק הזה לאמיתי או לא. חוק יכול להיראות טוב מאוד אבל אם אין כלים להשיג את מטרות החוק זה יהפוך לאות מתה בספר החוקים. בכדי שהוא יהיה אפקטיבי הסנקציות חייבות לפגוש את הפרט", אמר המשנה ליועמ"שית גיל לימון בדיונים על חוק הגיוס
דווקא בשל הדברים הללו, לא ברור למה הייעוץ המשפטי לא לכל הפחות מציע סנקציות רלוונטיות פי כמה נגד מי שמשתמט. למשל, דמי ביטוח לאומי גבוהים במאות אחוזים. קיצוץ רוחבי של עשרות אחוזים בכלל הקצבאות הניתנות על ידי המדינה, כולל קצבאות נכות עתידיות. אי יכולת להשתתף בהגרלות "דירה בהנחה". קביעת שיעור מס גבוה לתא משפחתי שאחד מראשיו השתמט. אי יכולת לקבל קצבת אברך למי שהשתמט ועוד ועוד.