שורה של חברי כנסת פנו לפרקליט המדינה, עמית איסמן, בדרישה לקדם את החוק לביטול ההתיישנות על עבירות מין, שאושר בקריאה טרומית כבר לפני שנתיים. לפי המכתב, המשטרה, משרד המשפטים וגורמים אחרים כבר העבירו את חוות דעתם בנושא, אך משרדו של איסמן טרם העביר את עמדתו, כך שקידום החוק מתעכב.
"נבקש את תשובתכם המפורטת, מדוע בחלוף שנתיים מיום שהוגשה ההצעה, וכשנה מאז שהתקיים הדיון האחרון בעניינה, עמדתכם מתמהמהת", נכתב במכתב עליו חתומים ח"כ אפרת רייטן, מירב כהן, קארין אלהרר, לימור סון הר מלך ואלמוג כהן. "מיותר לציין כי הצעת חוק הנדונה בעלת חשיבות ציבורית, חברתית וערכית מהמעלה הראשונה, ויש בה כדי להשפיע על נפגעי עבירה אשר כמהים לסיוע מהמדינה".
הדיון האחרון בהצעת החוק, כאמור, התקיים לפני שנה בדיוק. מיה ואתי בן חיים, שתי אחיות שעברו תקיפה מינית בילדותן העידו במהלך הדיון: "אני ואחותי אתי עברנו אונס מתמשך. התופת הייתה בתוך הבית שלנו ימים ושנים. אף יום אנחנו לא שוכחות את התופת. ההורים שהיו צריכים להגן פגעו וריסקו את הנפש שלנו. שנים פחדנו והתביישנו והרגשנו אשמות. הדבר שהכי רצינו היה הכרה אך נשארנו שקופות. בניסיון לרפא את הנפש הגשנו תלונה במשטרה. תוך שעות עצרו את ההורים ואבינו הודה ואמנו הודתה שידעה ושתקה אך פספסנו בכמה חודשים".
"האנס שריסק את נשמתנו ימשיך את חייו כרגיל בחסות החוק שמגן עליו. אנחנו ועוד אלפים אזרחים סוג ב'. אין מי שדואג לנו לצדק, לטיפולים או להגנה. מה התפקיד שלכם? למה שנפגע יגיש תלונה כשהענישה קלה אם בכלל והחוק מגן על התוקפים. ברגעים אלו אלפי ילדים עוברים את שעברנו. זה הזמן לעשות שינוי וזה בידיכם. תעלו נוסח לקריאה ראשונה", הוסיפו.
ח"כ רייטן מיוזמות החוק אמרה: "אני יודעת שבמהלך החודשים האחרונים היו נסיבות חריגות של המלחמה, אך הרגשתי שהנושא חשוב לכם כיו"רי הוועדות. יש פוגעים שפגעו בלי רחם, באחיות, באחים, בילדים שלהם לכאורה במקום המוגן בעולם, והשתמשו בכוח שלהם לחלל את הגוף והנפש, וכשהנשים האמיצות שיושבות כאן אזרו את הכוח להגיע למשטרה זה היה מאוחר מדי. אמרו להן שהחוק כבר לא לצידן, שפספסו בכמה ימים, חודשים או שנים".
"הנשים הללו יישארו עם בור פעור ללא החלמה אמיתית כשהתוקפים עצמם הצליחו להימלט מהדין. זה אות קין למשרדי הממשלה ולכנסת ולכל מי שיש בכוחו לעצור את העוול הנורא הזה. לא ייתכן שהמדינה המשטרה ובימ"ש לא יאפשרו זכות לטעון ולהציג ראיות. צריכה להיות אמירה נורמטיבית שעבירות מין לא מתיישנות. במקרים כמו שי אביטל, אלון קסיטאל ואיבגי, היו עשרות תלונות ונכללו מיעוט של נשים בגלל ההתיישנות. צריכים לפרוץ חסם של שנים ולהיזכר איזה נורמות אנחנו מייצגים ואיזה שליחי ציבור אנחנו רוצים להיות. באיזה מקומות רוצים להטביע חותם בספר החוקים ובהיסטוריה של המדינה".