בהרב-מיארה טוענת שעל פי הנתונים שהציג הצבא, בהעדר צעדי אכיפה אפקטיביים, שיעור המתייצבים החרדים הוא נמוך וכתוצאה מכך, מוכבד נטל השירות הצבאי הנובע מצורכי המלחמה, המוטל על ציבור המשרתים בסדיר ובמילואים. לטענתה: "מעבר לכך שמדובר בפגיעה קשה ביותר בשוויון, הצבא ניצב בפני חוסר משמעותי בכוח אדם הנדרש לו לשם מילוי משימותיו. ההשתמטות השיטתית והנרחבת מחובת השירות הצבאי פוגעת אפוא בביטחון המדינה".
על רקע זה, מזכירה היועמ"שית במכתבה שכבר ציינה בעבר בפני שר הביטחון שהטלת סנקציות אישיות כלפי משתמטים לא מחייבת חקיקה חדשה, ושניתן לאמצן בהחלטות מינהל או ממשלה. אך "עד כה, השר לא השיב למכתבה של היועצת המשפטית לממשלה".
בסיום מכתבה מונה היועמ"שית בפני היועצת המשפטית של שר הביטחון מגוון סנקציות אישיות שניתן להטיל על מסרבי השירות, ביניהן: שלילת הטבות בתחום הדיור – סיוע בשכר דירה וברכישת דירה, מכוח נהלי משרד השיכון; שלילת הטבות של משרד הכלכלה לעסקים קטנים ובינוניים; והתניית הנחות בארנונה בכך שהמבקש איננו משתמט משירות צבאי.