הממשל החדש בסוריה נמצא בעיצומו של מאמץ אינטנסיבי להרחבת שליטתו במדינה. הוא נדרש להתמודד עם התשתיות הרעועות, בעיקר בתחום האנרגיה, ועם יכולתו להבטיח אספקת חשמל סדירה למשך יותר מכמה שעות ביום. האפשרויות העומדות בפניו בנושא זה מעטות.
אומנם, קיים הסכם עם הכורדים, השולטים בשדות הנפט בצפון־מזרח המדינה, על אספקת נפט לשלטון המרכזי, עוד מימי אסד, אך הפרטים כיום אינם ברורים, ומכל מקום אין בכך כדי לשנות מהותית את תמונת המצב העגומה. סביר שחברות בינלאומיות יהססו לחתום על חוזים עם המשטר החדש עקב סימני השאלה הקיימים בעניינו ובעיקר לנוכח הסנקציות האמריקאיות. מכאן, קיימים כמה מקורות פוטנציאליים לאנרגיה עבור סוריה.
רוסיה – מערכת יחסיה עם המשטר הסורי החדש רעועה, אבל שני הצדדים מאותתים על עניין בפתיחת “דף חדש". בשבועות האחרונים היו דיווחים בעניין ספינות רוסיות שעשו את דרכן לנמל בניאס. א־שרע חייב להביא בחשבון את מערכת יחסיו העתידית עם וושינגטון במקרה שיחליט לעקוף את הסנקציות.
ירדן – לממלכה אינטרס ברור ביציבות הזירה הסורית, ובקידומה של מערכת יחסים קונסטרוקטיבית עם המשטר החדש. על פי דיווחים שונים ירדן קיבלה אישור מארצות הברית לספק לשכנתה מצפון 250 מגוואט חשמל שלא בשעות העומס. אין בכך כדי לתת מענה משמעותי לצרכים הסוריים, אולם מדובר בצעד שמאותת על נכונות ירדנית לסייע.
טורקיה – מערכת היחסים של סוריה החדשה עם אנקרה קרובה מאוד. נפילת אסד פותחת בפני טורקיה חלופות מרתקות למסדרונות אנרגיה חדשים, וביניהן חיבורה של טורקיה לצינור הגז הערבי על ידי הארכתו מעבר לנקודה שאליה הוא מגיע בסוריה, ופרויקט להקמת צינור גז בין קטאר ובין טורקיה דרך סוריה. גם בצעדים כאלה אין כדי לתת מזור לבעיות של סוריה.
קטאר – בימים האחרונים דווח על יוזמה קטארית, שקיבלה כנראה אור ירוק מהבית הלבן, להזרים גז לסוריה דרך ירדן. אם בוחנים היטב את ההיתכנות הטכנית של צינור הגז הערבי, הרי שהזרמת גז צפונה איננה אפשרית. הגז עובר באמצעותו באופן חד־סטרי, מצפון לדרום, קרי, גז ישראלי לירדן ומשם למצרים. חיבור צפוני יותר, שכבר קיים, בין ישראל לירדן, עשוי לאפשר הזרמתו של גז ישראלי לצינור הגז הערבי, ומשם צפונה לסוריה. פורמלית, מדובר יהיה ב"גז ירדני/מצרי". מעשית ב"גז ישראלי".
מהלך סיבובי מעין זה, אם יצא לפועל, ימחיש את הפוטנציאל המדיני־אסטרטגי שטמון ב"דיפלומטיית האנרגיה". זו התבטאה בשיתוף הפעולה האזורי שנבנה בעשור האחרון במזרח הים התיכון. הפוטנציאל להרחבתו ולהעמקתו קיים, בהינתן מדיניות ישראלית רציונלית והסכמית. סיוע אנרגטי ישראלי כזה עשוי לסייע בבניית מערכת יחסים קונסטרוקטיבית עם המשטר החדש בסוריה. סימני השאלה והספקנות בישראל אינם מייתרים מפגשי אינטרסים במקומות שבהם אלה קיימים.