במערב, אנו רגילים לחשוב שכל פרט מסוגל לגבש עמדה עצמאית ולבטא אותה. אך האם ניתן להשליך זאת גם על תושבי עזה? האם הסקרים באמת משקפים את רצונם? "מעריב" שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ באמ”ן, ומחבר סדרת הצופן התרבותי בהוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, הדנה באופני החשיבה של חברות מסורתיות-קולקטיביות, שעל פי גרוזברד, עזה היא דוגמה מובהקת להן.
עוד אמר גרוזבד: "בתרבות מסורתית-קולקטיבית, הילד לומד להתאים את עצמו לרצון הסמכות ולקבוצה. מגיל צעיר הוא מחונך לא להשתמש במילה ‘לא’, משום שהיא מעידה על רצון עצמאי. בהמשך חייו, הוריו עשויים לבחור עבורו בן או בת זוג, ואף את מקצועו. בחברות טוטליטריות, כמו תחת שלטון חמאס, הדפוסים האלה מוקצנים אף יותר. כך למשל כששואלים ערבים במדינות שונות האם השואה התרחשה באמת אם יוכלו ישיבו לנו ש"באמת" זו מילה שלנו. הם לא יודעים אם זה קרה באמת ובאיזו מידה. האמת לא חשובה להם כל כך, הרבה יותר חשוב להם הקשר עם המנהיג והקבוצה".
"כך למשל, כששואלים ערבים באיזה ערוץ טלוויזיה הם צופים, אם הסוקר מגיע מערוץ מסוים, הם ייטו לומר לו שהם צופים דווקא בערוץ הזה – כדי לרצות אותו. יתר על כן, לשאלות רבות הם באמת לא יודעים את התשובה, משום שמעולם לא נדרשו לחשוב באופן עצמאי. ובנוגע לסוגיות פוליטיות – הפחד משחק תפקיד מרכזי, גם אם נאמר להם שהסקר אנונימי. ככל שהחברה טוטליטרית יותר, הנטיות האלו חריפות יותר״. הוסיף.
התרעות פיקוד העורף