בישראל עוקבים בקפידה, בקשב רב ובשקט - אחרי השיחות על עתידה של תכנית הגרעין האיראנית. השקט המובלט הזה - הוא חלק מאסטרטגיה, הנובעת מהמודעות לפערים בין העמדה הקבועה של ישראל - לבין עמדת הנשיא טראמפ, כפי שהיא נראית נכון לעכשיו.
בנימין נתניהו יודע מצוין כי עם דונלד טראמפ - בשונה מברק אובמה - יש לסגור פערים מאחורי דלתיים סגורות, בלי להגיד מילה מחוץ לחדר. אלא אם כן - תהיה זאת המילה "תודה" לידידנו הגדול היושב בחדר הסגלגל.
על כן, הקו הרשמי שעליו הוחלט אצלנו, אחרי חזרת נתניהו מוושינגטון - הוא שמירה על פרופיל פומבי נמוך ככל הניתן. המשמעות היא - לא רק הימנעות מהתייחסויות הפומביות למשא ומתן שמתנהל בין ארצות הברית לאיראן, אלא גם - הימנעות מהתייחסות הלא פורמלית של גורמים כאלה ואחרים.
אולם, אי אפשר שלא להצביע על הפער שבין עמדת ראש הממשלה נתניהו, המתעקש על כך שהדרך הנכונה היחידה היא לגרום לאירן להתפרק מהתכנית הגרעינית שלה בכללותה, לבין עמדת הנשיא טראמפ שמוכן לאפשר לאיראן "גרעין לצורכי שלום", בתנאי שטרהן תפרק את תוכניתה להשגת נשק גרעיני.
בישראל מתייחסים בסקפטיות ובדאגה לעצם האפשרות שהשיחות יתקדמו לקראת ההסכם, שנראה דומה להסכם הקודם עם איראן, שנחתם תחת הנשיא ארצות הברית דאז, ברק אובמה.
מבחינת ישראל, אסור שלאיראן יהיה גרעין, כל גרעין באשר הוא. זאת מהעובדה הפשוטה כי גם היום, ברקע המאמץ הדיפלומטי, לא חל כל שינוי במניע העיקרי של תוכנית הגרעין של טרהן - באידאולוגיה של אייתוללות הקוראים להשמדתה של מדינת ישראל.
עוד לפני פתיחת השיחות בעומאן, גורמים בכירים בישראל הדגישו כי הפעם, בשונה מהשיחות שניהל הנשיא אובמה, ישנו ערוץ מידע רציף ופתוח בין וושינגטון לירושלים, וישראל מעודכנת במתרחש בזירת שיחות הגרעין.
כמה בנימין נתניהו הצליח להשפיע על עמדת ארצות הברית בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית - נדע רק בהמשך, בהתאם להתקדמות - או בהתאם לאי התקדמות - במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן.