הדרמה המשפטית שמתחוללת כעת בבג"ץ, בעקבות התצהיר שהגיש ראש השב"כ רונן בר, היא שיאה של ההתנגשות החזיתית הבלתי נמנעת בין בטחון המדינה לשאלת אמינותו של הדרג הפוליטי ברמה הגבוהה ביותר.
התצהיר החריג של בר, המוגש בגוף ראשון, ומהווה, הלכה למעשה, תחליף לעדות בשבועה, מעיד ראשית כי בר משוכנע בחומרת הדברים ועל היעדר אמון מצידו בהצדקות הרשמיות לפיטוריו. היועצת המשפטית לממשלה אפשרה לבר להשמיע קול לאחר ששופטי ההרכב הציעו במפורש שבר ימיר מכתב ששלח להם לתצהיר חתום בשבועה, על מנת שלטענותיו ומשמעותן יינתן תוקף ראייתי ומשפטי. תצהיר כזה, המגובה במסמכים ותאריכים, הופך את המחלוקת בין ראש הממשלה לראש השב"כ לישירה וחדה: כעת יש לפני בית המשפט עדות עובדתית מפורטת, שעל ראש הממשלה או מי מטעמו להתמודד עמה לגופה.
בר טוען במפורש כי החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו להדיחו אינה מבוססת על שיקולים מקצועיים או ביטחוניים, אלא נובעת מלחצים פוליטיים ואישיים. נתניהו, לטענת בר, ביקש להשתמש בשירות הביטחון הכללי באופן בלתי ראוי, בין היתר כדי לעקוב אחרי פעילי מחאה ולשבש הליכים משפטיים, טענות שכמובן מוכחשות בתוקף על ידי לשכת ראש הממשלה, אשר מסרה הודעה שלפיה התצהיר שהגיש רונן בר לבג"ץ הוא "תצהיר שקר", אשר "יופרך בפירוט בזמן הקרוב".
אך החלק הגלוי של התצהיר, מטריד ככל שיהיה, הוא רק קצה הקרחון. בליבת המחלוקת ניצב דווקא החלק החסוי. 31 עמודים ומספר נספחים של מידע מודיעיני רגיש, אשר העומדים כעת לעיונם של שופטי בג"ץ בלבד, מידע שראש הממשלה, כך עולה מהדיון האחרון, יעדיף כנראה להשאיר עמוק בכספות.
השאלה המתבקשת היא האם בג"ץ יכול לחייב את נתניהו להתייחס לטענות שעולות בתצהיר החסוי. התשובה המשפטית היא חד משמעית: כן. אמנם בג"ץ אינו יכול לחשוף את החומרים לציבור, אך הוא בהחלט יכול לדרוש מראש הממשלה לספק הסברים והתייחסויות ענייניות, ולו במסגרת הליך סגור. העדר תגובה מנומקת וברורה עשויה להתפרש על ידי בית המשפט כמעין הודאה שקטה באמיתות הטענות הקשות.
תקדימים משפטיים מהעבר, מוכיחים כי בית המשפט אינו נרתע מלהתמודד עם עדויות סותרות של הדרגים הבכירים ביותר. להפך, כאשר טענות ביטחוניות מתנגשות עם הסברים פוליטיים, השופטים כבר הוכיחו כי הם מוכנים לאמץ את גרסת האמת העובדתית גם במחיר עימות ציבורי חריף. במקרה של רונן בר מול נתניהו, ההכרעה עשויה להיות קשה ומטרידה לא פחות.
האפשרויות העומדות בפני נתניהו אינן פשוטות: הוא יכול להגיש תצהיר נגדי שיכחיש את טענות בר, ולפתוח פתח לחקירה נגדית טעונה ומסוכנת מבחינה פוליטית. הוא יכול להמשיך בשתיקתו, ולהסתכן בכך שבית המשפט יקבל את הטענות נגדו כברירת מחדל. או שהוא יכול לחפש מוצא בדרך של פשרה מאחורי הקלעים, שתמנע את המפגש הישיר והטעון הזה.
ואולם מעבר לשאלות המשפטיות המורכבות, הציבור זכאי לתשובה פשוטה וברורה: האם ראש ממשלת ישראל, נבחר ציבור, פעל או לא פעל באופן ראוי כאשר מדובר בביטחון המדינה ובאמון הציבור? העובדה שראש השב"כ החליט לקחת סיכון עצום, כולל פגיעה בארגון שבראשו הוא עומד, על מנת להציג את גרסתו בפני בית המשפט, רק מדגישה עד כמה כבד משקלן של הטענות.
עו"ד גיא שנער, מומחה במשפט פלילי וציבורי, יו"ר ועדת פשיעה בינלאומית בלשכת עורכי הדין