חברי הוועדה בחנו את היעדים המספריים שנקבעו בתוספת השנייה להצעת החוק, לצד עקרונות שר הביטחון כפי שהוצגו בדיונים קודמים: האם יעדי הגיוס ייקבעו בחקיקה מחייבת, האם לכלול שירות לאומי-אזרחי בגופים ביטחוניים ביעדים, כיצד ייקבע שיעור העלייה השנתי ביעדים, ומה תהיה נקודת המוצא – מחזור גיוס ספציפי או כלל הפוטנציאל החרדי.
לגבי היעדים, פירט בליטשטיין כי הכוונה היא להגיע לגיוס של 50% מבני ה-18 החרדים תוך שבע שנים: "החל מ-4,800 מתגייסים בשנת היעד הראשונה ועד 9,000 בשנה השביעית, עם שירות צבאי או לאומי ביטחוני. היעדים הביניים יישארו להחלטת הממשלה".
יו"ר הוועדה, ח"כ אדלשטיין, סיכם בציניות מרירה: "כל הדיון הזה היה נחסך אילו היינו מקבלים מענה לשאלה הפשוטה - האם סופרים בפאונדים או במטרים? צריך להחליט מהי נקודת המוצא: מחזור הגיוס או כלל הבריכה?".
המהלך שבו משרד הביטחון מציע לחשב את יעדי הגיוס מכלל החרדים בגילי 18 עד 26, ולא רק לפי בני ה-18 שמיועדים לגיוס בשנה מסוימת, נחשב לטריק שנוח לחרדים. הרחבת "בריכת" המועמדים יוצרת מראית עין של גיוס רחב יותר, אך בפועל מאפשרת לעמוד ביעדים במספרים נמוכים בהרבה. במקום לגייס אחוז משמעותי ממחזור אחד, מתפזרים היעדים על פני אוכלוסייה גדולה יותר – שחלק ניכר ממנה כבר פטור מגיוס או אינו בר-גיוס – ובכך מצטמצם הלחץ הציבורי והמשפטי להעלאת שיעור הגיוס בקרב חרדים.
התרעות פיקוד העורף