המאפיין השני בתצהירו הנגדי של נתניהו הוא תפיסתו, שלפיה דברי בר, כפי שכתב בתצהירו, הם תוצאה של פרשנות אישית וסובייקטיבית שלו לאירועים. למענה זה חשיבות משפטית, שכן ההבנה של בר אינה מעניינו של נתניהו, ואין בה כדי להעיד על כוונתו. במשפט פלילי, לכוונה ולמודעות יש חשיבות מכרעת.
המאפיין השלישי במענה של נתניהו הוא "בלשון למשל", כלומר הכללתם של אירועים נוספים המעידים לשיטתו על המניעים, המדיניות והאחריות של בר. יצירת נרטיב כזה על בר עשויה להטות את דעת הקהל החשובה לנתניהו עד מאוד. טענה נוספת של נתניהו היא בכך שלחלק מטענות בר אין הוכחות או גיבוי ראייתי.
האופנים שבהם משתמש נתניהו בתצהירו עשויים להחליש את טענותיו של בר, אולם משפטנים עשויים לסבור כי אמירותיו של נתניהו בעניין משפטו נאמרו על ידו במכוון "לפרוטוקול", למקרה שביום מן הימים ייאלץ לעשות בהן שימוש להגנתו, וכי ציון אירועים אחרים, ובהם הקלטות שפורסמו בתקשורת בעניין החטיבה היהודית בשב"כ, שהדלפתן נחקרת בידי המשטרה בימים אלה, כדי להוכיח את אחריות בר ואופן פעולתו הבלתי חוקי לכאורה - אינו מן העניין.
אפשרות נוספת היא דחיית העתירה על הסף. במסגרת זו, אם שופטי בג"ץ סבורים כי ככל שהתצהיר הנגדי או מסמכים נוספים מצביעים על כך שאין לעתירה עילה אמיתית או שהיא מוקדמת מדי, בג"ץ רשאי לדחות את העתירה בלי לקיים דיון.
אפשרות נוספת ודרמטית היא קבלת העתירה על בסיס כתבי הטענות. אם מהחומר הכתוב עולה בבירור שהעתירה מוצדקת, בג"ץ רשאי, במקרים נדירים יחסית, לפסוק על סמך התצהירים וכתבי הטענות בלבד, בלי לקיים דיון בעל פה.
עוד אפשרות היא דרישה להשלמת ראיות או כתבי טענות נוספים, או העברת העתירה להרכב מורחב של שופטים. אפשרות ריאלית היא קיום הליך של "המלצה לצדדים". במסגרת זו, עוד לפני הכרעה רשמית, בג"ץ מציע לצדדים "למצוא פתרון מוסכם", תוך שהוא מאותת מהי עמדתו הצפויה.
בג"ץ לא חייב להכריע בין הגרסאות ולקבוע אם נתניהו או בר דוברי אמת. כבית דין גבוה לצדק, הוא אינו משמש כערכאת בירור עובדות, והוא אינו חייב להכריע בכל מחלוקת עובדתית כמו בית משפט אזרחי במשפט רגיל.
לפיכך אפשרות נוספת וריאלית במיוחד היא הימנעות מהכרעה, תוך ביקורת מרומזת. בג"ץ עשוי לרמוז באופן עדין איזו גרסה נראית לו מהימנה יותר, אולם זה לא ייאמר במפורש, כדי לא להיקלע לעימות חזיתי עם הדרג המדיני או הביטחוני.
התרעות פיקוד העורף