בעוד שבוע בדיוק, ב־9 במאי, ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להיות לא בארץ, אלא בבאקו, בירת אזרבייג'ן. הביקור הזה, כמו גם הקודם בהונגריה מלפני חודש, הוא לא עוד ביקור מדיני שגרתי של ראש הממשלה. מאז הוצאת צווי המעצר הבינלאומיים נגדו, אין לנתניהו שגרת ביקורים בחו"ל. זה נגמר ולא צפוי לחזור בקרוב. כיום, כל טיסה של ראש הממשלה במטוס כנף ציון היא אקט של מפגן לגיטימציה, מבצע מיוחד שמתוכנן על פרטיו הקטנים, כולל המסלול האווירי שאסור שיעבור מעל מדינות שעלולות לעצור את הנוסע מספר אחת.
היום, לכל יציאה של נתניהו מהארץ יש יותר ממטרה אחת, ערך מוסף. מעבר לטיסה ולפגישה עם הנשיא האזרי אילהם אלייב (שאגב, צפוי לצאת לביקור מדיני משלו במוסקבה בזמן שראש הממשלה הישראלי עדיין מתארח אצלו במדינה), לביקור הזה, שיארך ארבעה־חמישה ימים, יש תפקיד חשוב נוסף, בגזרה אחרת לגמרי: ביקור נתניהו באזרבייג'ן עשוי לדחות בשבוע את מועד פתיחתה של החקירה הנגדית במשפטו. חקירה נגדית היא, כידוע, האירוע הכי מסוכן ובלתי צפוי במהלך כל משפט עבור כל נאשם שעומד לדין. גם עבור בנימין נתניהו.
סוגיית החקירה הנגדית והסכנות והסיכונים הכרוכים בה עלתה רבות בדיונים שונים בסביבה הקרובה יותר וקרובה פחות לנתניהו במהלך השנה האחרונה. הרבה לפני שנפתחה העדות הראשית שלו, כבר היו מקורבים שהזהירו אותו מפני השלב הזה במשפטו. הם טענו שאסור לו להגיע לחקירה הנגדית כי רבים וטובים לפניו נפלו דווקא בשלב הזה, כי גם גאון מבריק כמוהו עלול ליפול תחת המתקפה הקשוחה הזאת. ועל כן – עליו לבחון כל תסריט הגיוני ומציאותי שימנע את האירוע.
לצד המתריעים והמזהירים היו ועודם גם גורמים אחרים, אופטימיים למדי, שממשיכים לעודד את נתניהו לא להירתע מהאזהרות ולהתקדם במשפטו עד הסוף. האופטימיים האלה משוכנעים - וגם מנסים לשכנע - כי הסוף יכול להיות רק אחד: קריסת המשפט, ביזיון התביעה וניצחון מוחלט של ראש הממשלה.
נתניהו שומע - וכמו תמיד אצלו, דוחה החלטות לרגע האחרון. הוא עמום ולא חד־משמעי, ואיש ממקורביו אינו מסוגל להסיק לאן פניו מועדות ובאיזו אופציה הוא נוטה לבחור. רעיונות שונים ומשונים עלו ונפלו במהלך הדיונים הפנימיים והלא רשמיים בקרב מתנגדי החקירה הנגדית - מהקדמת הבחירות, דרך העצמת המלחמה והסירוב להיחקר בחקירה נגדית. אבל היה - ועודנו - גם צמד מילים שנשמע הכי הרבה בהקשר הזה, והוא – הסדר טיעון.
קצת יותר משלוש שנים חלפו מאז הניסיון הרציני והלא מוצלח הקודם, ועד כה היחיד, לסגור את משפט נתניהו בעזרת ההסדר. מאז, הרעיון של עסקת טיעון הפך להולנדי המעופף; הוא צץ ונעלם ושוב מופיע. פעם בשיחות של משפטנים בכירים, פעם בסביבת נתניהו, פעם שומעים עליו בגזרה הפוליטית, ולפרקים – גם בבית הנשיא.
מקור הקרע והפילוג
לאחרונה גורמים מהחוגים הקרובים לנתניהו טוענים כי ההולנדי המעופף שוב הופיע, וכי הפעם זה משהו שהוא מעבר לעוד סבב של דיונים ערטילאיים על אפשרויות כאלה ואחרות. הפעם, בישורת האחרונה לקראת פתיחת החקירה הנגדית, כל אלה בסביבת רה"מ שמזהירים אותו מפניה סבורים כי שעון החול אוזל, ועל נתניהו לעשות את הפעולה השנואה עליו – להחליט.
"כשתתחיל החקירה הנגדית, יהיה בלתי אפשרי לעשות עסקת טיעון" – טוענים תומכי העסקה. "יהיה שטף של כותרות שליליות. הפרקליטות תהיה חצופה עם ראש הממשלה, ישאלו אותו שאלות פרובוקטיביות, יטענו שהוא משקר, ינסו להתקילו ולהכשילו. תהיה פה חגיגה שתסגור את האופציה של עסקת טיעון", מסבירים אותם הגורמים.
הם חוששים כי מכיוון שהרוחות יתלהטו, יחול שינוי בלתי הפיך בגורם המרכזי שהיום משחק לטובת נתניהו במקרה שירצה ללכת על עסקת הטיעון – האווירה בעם. הלך הרוח בציבור הרחב זה אכן הגורם שהיום נראה שונה לגמרי מהמצב מלפני שלוש שנים בזמן המגעים לעסקת הטיעון, שהסתיימו בפיצוץ.
אז, בתחילת 2022, העסק נפל על שאלת הקלון המותנה. או, במילים פשוטות, נתניהו לא היה מוכן להבטיח כי יעזוב את החיים הפוליטיים לתקופה מתמשכת, כפי שהתעקשה המערכת המשפטית. במאי 2025, אחרי שואת 7 באוקטובר, שנה וחצי במצב מלחמה שסיומה אינו נראה לעין, בשיא הקרע והפילוג והייאוש - נראה כי המערכת המשפטית הבשילה להציע לנתניהו עסקה בתנאים אחרים, כאלה שיאפשרו לו ללכת בכבוד. העיקר – שילך.
יותר מסביר להניח כי האווירה הציבורית תגבה עסקה שתסמן סיום קרוב לכהונת נתניהו כראש הממשלה. בשונה מהמצב מלפני שלוש שנים, היום לא רק מתנגדי נתניהו עקביים, אלא גם אנשים רבים במרכז ובמרכז־ימין שלא נמנים עם שונאיו, משוכנעים כי נתניהו הוא מקור הקרע ומקור הפילוג בעם, ועל זה בלבד הוא צריך ללכת - גם אם בשאר הדברים הוא צודק, ומתנגדיו טועים. העובדה שכל כך רבים רוצים לראות את נתניהו מסיים את תפקידו ומפנה את מקומו, מגבירה פלאים את סיכויי ההצלחה של העסקה האפשרית.
האווירה והלך הרוח בציבור אינם המרכיב היחיד שהשתנה מאז 2022. לפני שלוש שנים ושלושה חודשים היה נתניהו מוכן לשקול את הסדר הטיעון במשפטו בעודו ראש האופוזיציה שנחוש לחזור אל משרד ראש הממשלה. הסקרים, הגלויים והפנימיים, הראו לו סיכויים טובים לנצח. ומעבר לסקרים - נתניהו עצמו, מנצח כפייתי מטבעו, היה חדור מוטיבציה להחזיר את ממשלת השינוי למקומה הטבעי מבחינתו – לאופוזיציה.
ב־2022 נתניהו ניהל את המגעים בעודו רואה בעיני רוחו את הקאמבק הפוליטי הגדול שלו ואת ההישגים המדיניים למיניהם שיביא אחרי שינצח ויחזור. על איזה סיום קריירה פוליטית, לעזאזל, אפשר היה לדבר אז, כשהוא ראה את עצמו כפסע מהניצחון הפוליטי המוחלט? בדיחה. וכך אכן היה. עסקת טיעון לא קרתה, הניצחון הפוליטי – קרה בהחלט.
לא רק בינואר 2022, גם בינואר 2024 היה נתניהו רחוק שנות אור מהמחשבות על סיום הקריירה. להפך. אחרי האסון של 7 באוקטובר כל שאיפתו הייתה לחולל תפנית דרמטית בעלילה, לשבור את המגמה, להביא הישג כה דרמטי שישכיח את הכישלון. הסכם שלום אזורי כולל, שבמסגרתו המלחמה תסתיים, והסעודים יחתמו על הנורמליזציה עם ישראל. טיפול בגרעין האיראני – רק תנו לטראמפ לנצח, וזה יגיע.
רוטציה עם מי?
התוכניות הגדולות הללו והאמונה כי הכל אפשרי ובהישג יד - עד הזמן האחרון הדפו הצידה את הרעיון של הסדר טיעון, השכיחו אותו כמעט לגמרי. בחודשים האחרונים נהיה השינוי בקריאתה של תמונת המצב גלוי וניכר. נתניהו אומנם אלוף בלשדר ניצחון וביטחון עצמי, אך עיוור הוא לא. הוא רואה סקרים, אך בעיקר – הוא רואה את המציאות.
משיח צדקנו של הימין הישראלי, דונלד טראמפ, מדבר עם איראנים ומספר לעיתונאים על ההתקדמות הדרמטית בשיחות לקראת ההסכם עם טהרן. ישראלים נושכים שפתיים ומסתכלים מהצד בתקווה שהאמריקאים יתעוררו בזמן. המלחמה בעזה נמשכת בלי ניצחון מוחלט על חמאס, ואלוהים יודע כמה עוד זמן וחיי חיילים יידרשו כדי להשיג את המטרה.
הסיכוי להגיע להסכם שלום עם ערב הסעודית בתנאים שיהיה ניתן להעביר בקואליציה - שואף לאפס. נתניהו גם מבין כי היום לא בני גנץ ולא יאיר לפיד ילכו איתו לטובת ההסכם המדיני ההיסטורי, גם אם במסגרתו הוא יהיה חתום על ויתורים בגזרה הפלסטינית. המקסימום שלהם היום - רשת ביטחון מבחוץ לטובת אירוע נקודתי ותו לא.
ואולי חשוב מכל – האופק הפוליטי עבור הליכוד בראשות נתניהו נראה קודר ולא מבשר טובות. נתניהו קורא את המפה הפוליטית ורואה בה תקרת זכוכית. אם לא יקרה נס או אירוע בסדר גודל היסטורי, המסוגל לחולל שינוי - מפלגת הליכוד יחד עם השותפות שלה היום עלולות למצוא את עצמן עם גוש של בין 50 ל־52 מנדטים.
גם אם דף המסרים מספר סיפור אחר, בחיים עצמם ההישג המקסימלי שגוש הליכוד יכול לרשום הוא להגיע ל־55 מנדטים וליצור גוש חוסם או סבבי בחירות - סיוט שממנו המדינה פעם אחת כבר ניצלה במאמץ ובקושי רב. לפני 7 באוקטובר ובתור חוויה טראומטית חד־פעמית, תרגיל הפלונטר הפוליטי עוד היה אפשרי. כיום גם אם נתניהו יוביל לשם, ספק גדול אם שותפיו, ובראשם החרדים, ייתנו לזה יד.
תסריט אפשרי נוסף עבור הליכוד ועבור העומד בראשה הוא ממשלת אחדות או ממשלת רוטציה. מה הסיכוי שתמורת ראשות ממשלה ברוטציה (גם אם יהיו ראשונים), אביגדור ליברמן או נפתלי בנט, שחקני המפתח המסתמנים בבחירות הקרובות, יהיו מוכנים לשבת בממשלה יחד עם נתניהו? נראה כי עבור ליברמן זאת שאלה רטורית. לגבי בנט קשה לשפוט חד־משמעית - גם עם לפיד הוא הבטיח לא ללכת. ועדיין – לאור סיפורו הקודם עם נתניהו, סביר להניח כי גם בנט צפוי להשיב בשלילה.
תומכיה של עסקת טיעון מסתכלים על מכלול הנסיבות, על כל מרכיבי הפאזל, וסבורים שהבשילה השעה. מי שעקב אחרי ראיונות הנשיא לרגל יום העצמאות, בטח שם לב כי גם שם תפסה עסקת הטיעון את אחת הכותרות המרכזיות. האם הפעם זה יקרה, או ששוב תישאר אופציה אחת מני רבות שמרחפות באוויר? התשובות, בכל מקרה, יגיעו בקרוב.
התרעות פיקוד העורף