ב-14 בספטמבר 2019, מתקפה משולבת של טילים ומל"טים פגעה במתקני הנפט במזרח בסעודיה, והשפיעה באופן דרמטי על שוק האנרגיה העולמי. החות'ים קיבלו אחריות, אך מומחים אמריקאים וסעודיים זיהו את טביעות האצבע האיראניות.
ומה עשתה ארצות הברית? הנשיא טראמפ הכריז תחילה כי ארצות הברית "נעולה וטעונה" (locked and loaded), אך במהרה חזר בו ואמר: "זו הייתה מתקפה על סעודיה, לא עלינו. אנחנו לא רוצים להיכנס למלחמה".
האמירה המפתיעה הזו ביטאה שינוי עמוק בתפיסת המחויבות האמריקאית לבעלות בריתה. סעודיה הבינה את המסר: אף שאין לה ברית הגנה רשמית עם וושינגטון, היא סמכה על כך שהשקעותיה, שיתוף הפעולה הצבאי והאינטרסים המשותפים יספיקו כדי להבטיח תמיכה. הם לא.
בתגובה, פתחה הממלכה במהלך של דטאנט עם איראן – מהלך שנראה בלתי מתקבל על הדעת רק שנים ספורות קודם לכן – והובילה, בתיווך סין, לחידוש היחסים הדיפלומטיים ב-2023, וזמן קצר לאחר מכן גם להפסקת אש מול החות'ים, איתם ניהלה מלחמה מאז 2015.
כעת, ישראל ניצבת בפני סצנה דומה. טראמפ הכריז זה מכבר על הפסקת אש עם החות'ים, שמטרתה להפסיק את התקיפות על נתיבי השיט של ארצות הברית ובעלות בריתה בים האדום. ישראל לא נכללה במהלך – לא בתיאום, לא בהצהרה ולא בהבנות. זמן קצר לאחר ההכרזה נורה טיל בליסטי לעבר ישראל, והאירוע לא טרף את הקלפים מבחינת וושינגטון.
במקביל סעודיה ממשיכה לדחוף להסכם גרעין אזרחי, וארצות הברית מאותתת לראשונה שהיא מוכנה לכך, גם ללא קשר להסכם נורמליזציה עם ישראל. ממשל טראמפ אף מבקש להפריד את המסלול הגרעיני הסעודי מהסוגיה הפלסטינית.
לצד הדגש הכלכלי, טראמפ מגיע למפרץ כשהוא מצוי בעיצומו של משא ומתן עם איראן בנוגע לעתיד תוכנית הגרעין שלה. אך בניגוד לעבר, הפעם רוב מדינות המפרץ – למעט בחריין – חידשו את יחסיהן הדיפלומטיים עם טהרן, ואינן תובעות צעדים חריפים נגדה. אף שהן עדיין מבקשות לרסן את הפעילות האזורית והגרעינית של איראן, הן מזהירות מפני פעולה צבאית – בוודאי ישראלית – שתחבל ביציבות שהן שואפות לבסס. טראמפ, בהתאם, מנסה לקדם הבנות עם טהרן תוך תיאום עם סעודיה, האמירויות וקטר – אבל לא עם ישראל.
מה על ישראל ללמוד?
אמריקה בוחרת את הקרבות שלה, וטראמפ רואה בבעלות בריתו שותפים עסקיים. אם בעבר היה נדמה שישראל נמצאת בקטגוריה שונה – הרי שכעת ברור: כל עוד אינטרס אמריקאי ישיר אינו מעורב, המחויבות נחלשת.
סעודיה הגיבה באיפוק אסטרטגי – לא ברגש. במקום לדרוש תגמול או נקמה, היא הבינה את כללי המשחק ופעלה לחזק את עצמאותה האזורית. ישראל, אם תבחר להגיב בזעם בלבד, תפסיד את ההזדמנות להגדיר מחדש את מקומה.
ישראל לא תוכל להשתלב בפרויקטים כמו מסדרון הסחר האזורי (IMEC) אם לא תציע יציבות. במציאות שבה שיקולים כלכליים וגאו-פוליטיים משתלבים זה בזה, לא מספיק להסתמך על כוח צבאי בלבד – גם לעוצמה צבאית יש מגבלות אם היא אינה מלווה ביציבות מדינית וכלכלית.
אירועי 2019 ו-2025 מצביעים על תהליך – לא על חריגות. טראמפ מבהיר: בריתות אינן חוזים, ונאמנות נמדדת לפי אינטרסים ברורים. ישראל עומדת בפני הכרעה: להמשיך ולדבוק בתחושת חסינות מדינית שכבר אינה תקפה, או להסתגל למציאות שבה מעמדה אינו מובן מאליו. הלקח הסעודי מ-2019 אינו רק אזהרה – הוא מדריך פעולה. על ישראל לנהוג בתבונה.
התרעות פיקוד העורף