מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה אמש כדי לדון על המצב ההומניטרי ברצועת עזה. שגריר ישראל לאו"ם, דני דנון, תקף בחריפות את מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש: "במקום להודות שהמערכת נכשלה – באו"ם מתעקשים לשמר את צינור ההזנה של חמאס. זו לא נייטרליות – זו תמיכה בטרור. ישראל לא תשתף פעולה עם מנגנון שמחזק את מי שחטפו, רצחו, אנסו ועינו את אזרחינו", אמר.
השגריר דנון התייחס לשובו של עידן אלכסנדר לאחר כמעט 600 ימי שבי: "עידן עבר עינויים קשים. הוא היה כלוא בכלוב, כפות ומורעב. זו המציאות של השבי אצל חמאס – ולא ניתן לה לחזור על עצמה".
דנון הזכיר גם את עדותו של אלי שרעבי: "אלי ראה בעיניו חבילות סיוע של האו"ם נכנסות למנהרות חמאס. הוא ראה את המחבלים אוכלים כמו מלכים, בזמן שהוא והחטופים גוועו ברעב. זה לא סיוע – זו הזנה של טרור. מי שמתעקש לשמר את המנגנון הישן, לא מגן על זכויות אדם – הוא מפקיר אותן".
במוקד הדיון אתמול עמד הדו"ח על המצב ההומניטרי בעזה שמבוסס על מדד ה-IPC, סיווג משולב לרמות ביטחון תזונתי (Integrated Food Security Phase Classification) - שהוא מדד בינלאומי המשמש לקביעת מצב הביטחון התזונתי במדינות ואזורים גאוגרפיים. הארגון האחראי על יישום ופיתוח המדד הוא האומות המאוחדות - על כן מועצת הביטחון של האו"ם תשמש מסגרת לדיון.
הדו"ח שהופץ לקראת הדיון לנציגי המדינות החברות במועצת הביטחון, משקף תמונת מצב קשה בעזה וקובע כי היום ברצועה יש רעב כבד.
הנקודות העיקריות מדוח ה-IPC על רצועת עזה (אפריל–ספטמבר 2025) שעלו לדיון במועצת הביטחון הן:
תחזית לסכנה ממשית לרעב (Famine) ברצועת עזה
מצב קיים: 93% מהאוכלוסיה – נמצאים ברמות חמורות של חוסר ביטחון תזונתי (שלב IPC 3 ומעלה).
כ-470,000 בני אדם (12% מהאוכלוסייה) נמצאים בקטגוריית *קטסטרופה (IPC שלב 5)* – מצב של רעב וסכנת חיים ממשית.
מעל 60 ימים ללא כניסת סיוע הומניטרי או מסחרי – המלאים החיוניים אזלו או קרובים לכך.
נתונים החוזים חוסר ביטחון תזונתי (11.5–30.9.2025)
100% מהאוכלוסייה נמצאת במצב חמור
22% – קטסטרופה (IPC 5)
54% – חירום (IPC 4)
24% – משבר (IPC 3)
תת-תזונה חמורה, בין אפריל 2025 למרץ 2026
צפויים כ-70,500 מקרים של תת-תזונה בקרב ילדים בגילאי 6 עד 59 חודשים, מהם 14,100 מקרים חמורים.
כ-17,000 נשים הרות ומיניקות יזדקקו לטיפול בתת-תזונה.
תנאים הומניטריים
מצור מוחלט מאז 2 במרץ – ללא גישה למזון, מים, דלק ותרופות.
כל מאפיות ה-WFP והמטבחים נסגרו.
מחירי המזון זינקו דרמטית (קמח חיטה עלה ביותר מ-3000%).
משפחות רבות מדווחות על מכירת זבל כדי לרכוש אוכל; חלקן מציינות שכבר אין זבל שאפשר למכור.
סימנים לקריסה של הסדר החברתי.