גם בחמאס קוראים עיתונים, רואים פאנלים של פרשנים - ומסיקים מסקנות. זה הוכח הרבה לפני ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במזרח התיכון. פדויי השבי סיפרו רבות שהמחבלים, מסתבר, צורכים לא רק תקשורת תוצרת חמאס. אך בעיקר - ההתנהלות של הנהגת ארגון הטרור, ההחלטות שבכיריו קיבלו בעבר וצעדים שהם עשו או לא עשו, מלמדים על כך שבלא מעט מקרים, הפרשנות של חמאס למציאות לוקחת בחשבון את פרשנותנו.
כך, מסתבר, קרה גם הפעם. ביקור טראמפ בשלוש המדינות המפרציות, קבלת הפנים המרשימה, המילים שנאמרו ובעיקר ההשקעות הגרנדיוזיות בכלכלה האמריקאית - כל ההצגה המסחררת הזו הובילה את הנהגת חמאס למסקנה ההפוכה מהרצויה. אם אמריקה זנחה את ישראל והפוקוס והקשב עברו לענקיות העולם הערבי, חשבו, אז בשביל מה למהר ולהתפשר?
הערכה בישראל היא כי התנאים לחיסול מוחמד סינוואר וחבריו הנוספים להנהגת הזרוע הצבאית של חמאס לא במקרה הבשילו דווקא בעת ביקור טראמפ ולא לפני חצי שנה או חודש. מבחינת בכירי חמאס, רמת הגיבוי שוושינגטון מעניקה לירושלים זהו אחד המדדים האמינים שעליהם הם בונים את תרחישי הייחוס.
התנהלותו של טראמפ במהלך הביקור - האמירות, הדגשים, סדר עדיפויות - גרמו לסינוואר ולאנשיו להניח כי המזל כרגע לצידם וכי מותר להם קצת לשחרר ולהוריד את רף הזהירות. הם הגיעו למסקנה שאם ישראל לא העזה לפתוח בלחימה העצימה, אותה הבטיחה כבר לפני חודש, רק כי טראמפ נמצא באזור - אז אפשר פעם אחת לכנס ישיבה בשקט, עם קצת פחות אמצעי זהירות.
טראמפ אולי לא איתנו, חשבו, אך גם לא לגמרי איתם. על המחושבה שגויה הזאת שילם חמאס עזה מחיר יקר: בחיי המנהיג העיקרי שלהם (כך מקווים בישראל).
אז נכון, האינטרס של אמריקה בהחלט לא תמיד חופף את זה הישראלי, ובוודאי לא באופן מלא. אולם, במקרה של ביקור טראמפ, על אף שפסח על ישראל, האינטרס הישראלי המרכזי לא נפגע ולעת עתה נשמר. כמו עם החותים, גם בלחימה מול חמאס, האינטרס הראשי של ישראל הוא שמירה על חופש הפעולה. והאינטרס הזה, לפחות עד כה, לא נפגע - גם אחרי עסקאות המיליארדים שנסגרו בריאד, בדוחא ובאבו דאבי.
ניסיון החיסול של מוחמד סינוואר ושות' ושלבי הפתיחה של "מרכבות גדעון" - החזירו את חמאס לנקודה שממנה ניסה להתרחק בימים האחרונים: לבחירה בין עסקת חטופים חלקית, שתעניק לו חודשיים של אוויר לנשימה, הזרמת הסיוע ותקווה להישרדות; לבין תמרון קרקעי מסיבי של צה"ל, והפעם - בלי הנחות.
מה שלא השתנה, ואולי רק התחדד, זהו הרצון של טראמפ לראות את סיום המלחמה ברצועת עזה. עדיין, לא בכל מחיר. אולם, סביר להניח שמבחינתו, אין לישראל את כל זמן שבעולם להביא את אותו ניצחון מוחלט שראש הממשלה בנימין נתניהו מבטיח לאומה מזה שנה וחצי.
השילוב של חופש פעולה, ממנו ישראל נהנית כיום, והשעון המדיני שבכל זאת מתקתק - יגרום לישראל להעצים את צעדיה ולא להיפך. על כן - ספק אם הנהגת חמאס יכולה להמשיך להרשות לעצמה את מתיחת הזמן, בתקווה שישראל תישבר. או שישברו אותה, מה שיבוא קודם. לכן, הזמן הקרוב צפויה להיות קריטית: היא תביא עסקה או את המלחמה העצימה, והפעם - בלי תוספת זמן כדי לקבל החלטות.
התרעות פיקוד העורף