"אני באופן אישי יודע שהמשא ומתן מעולם לא הופסק", מספר מירן. "גם כשאומרים המשלחת חזרה, עדיין יש קשר כזה או אחר עם הגורמים שמטפלים בזה בשני הצדדים". עם זאת, הוא מדגיש כי לא זכה לעדכון ישיר בימים האחרונים לגבי התקדמות אפשרית בעסקה.
כשנשאל על תחושותיו לגבי ניהול המשא ומתן, מירן נמנע מלהאשים או לבקר: "אני לא מרגיש שום דבר כי אני לא יודע מה קורה ממש שם. אנשים מדברים בעלמא ללא ידע ממשי, ולכן כל אחד מראה ליבו ממחשבותיו הפוליטיות".
מירן דיבר על המציאות הקשה של החטופים ברצועה: "כל רגע, כל שניה, יש סכנה לחטופים". הוא מונה שתי סכנות עיקריות: "זה שטיל טועה יפגע במקום הימצאם, חלילה. והסכנה אחרת היא שכאשר פוגעים באחד העזתים, החמאסניקים, והוא יהרג, הבן דוד שלו שנמצא עם החטופים, יתעמר בהם, יכה אותם, יעניש אותם", אמר מירן והוסיף: "יש אנשים, אני יודע שהבן שלי קיבל כמה עונשים כאלה. אז כך תמיד החטופים סובלים".
בחודש אפריל, כשבועיים לאחר שציין את יום הולדתו ה-48 בשבי חמאס, פרסם ארגון הטרור אות חיים מעמרי - לאחר שנה שלא התקבל תיעוד שלו. בתיעוד אומר עמרי כי הוא מציין יום הולדת שני בשבי וכי הוא מתגעגע למשפחתו וחבריו. הוא ביקש ממפגינים וחטופים לעשות הכול כדי להביא לשחרור כמה שיותר מהר, ציין את הפחד מפני הפצצות צה"ל - וקרא לפנות לטראמפ, "היחיד בעולם שחזק מספיק".
לישי מירן לביא, אשתו של עמרי, אמרה אז בתגובה: "אתמול קיבלנו אות חיים נוסף מעמרי שלנו. תמיד אמרתי ותמיד ידעתי עמרי שורד. הוא שורד בשבי. הוא שורד בחיים. יש לו למה. יש לו שתי בנות רוני ועלמא שהוא צריך להחזיק עבורן ובשבילן. לראות אותו שנה אחרי הפעם הקודמת נתן אוויר. עוד קצת אוויר. לראות אותו ככה היה גם קשה מנשוא. שפוף, חיוור, רזה וממצמץ.
"האיש שלי שסימן ההיכר שלו הוא הניצוץ בעיניים והחיוך הענק כבוי וסובל. הימים האלו שבין יום השואה ליום העצמאות תמיד קשים אך השנה קשים עוד יותר. עמרי ואיתו 58 בני ערובה נוספים נרקבים במנהרות. במרחק של כ- 700 מ' מהמקום בו אנו עומדים. הם זועקים, מתחננים, משוועים לעזרה".
התרעות פיקוד העורף