איילה בן גביר, רעיית שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר, מגלה בריאיון נדיר ליקי אדמקר בפודקאסט מעריב את הצד האישי של החיים עם הפוליטיקאי השנוי במחלוקת. היא מספרת על ניסיון ההתנקשות במשפחתה, על התמונה של גולדשטיין שהייתה תלויה בביתם, ועל החלטתה לא לצרוך תקשורת מסורתית.
איילה, בואי נתחיל מהאירוע הכי מטורף - ספרי על ניסיון ההתנקשות בבנכם.
"זה היה באמת מטורף. הפעם האחרונה, עם ה-RPG הייתה יותר מלחיצה מבחינתי. אחד מהאנשים בחוליית הטרור בא לאסוף מידע והלך בחברון. והבן שלי באותו זמן הלך עם אוכל לחלק לחיילים בעמדות. הוא עשה את אותו מסלול שהמחבל עשה. הבן שלי עבר חייל אחרי חייל, הביא להם אוכל ומדבר איתם, והמחבל הלך אחריו. הוא דפק בבתים וביקש אקדח לרצוח את הבן של בן גביר. הוא אמר: 'אם אני לא מגיע לבן גביר, לפחות אני אגיע לבן שלו'. בסיעתא דשמיא העצומה, אף אחד לא הסכים לתת לו אקדח".
איך זה קרה שהבן שלכם ניצל?
"הבן שלי ניצל כי לא היה למחבל באותו רגע איך להרוג אותו. הוא עשה חשבון כנראה שסכין זה לא יהיה מספיק מהיר כי היו המון חיילים באזור - זה היה בשבת או חג. והוא לא מצא נשק חם. זה מטורף שמחבל הולך אחרי הילד שלך ברחוב ורק בגלל שאין לו נשק הוא לא רוצח אותו באותו הרגע".
איך זה השפיע עליכם?
"זה נגיד אפילו יותר מלחיץ מהאיומים על איתמר. איתמר זה מלחיץ ואני דואגת לו, אבל איתמר מאובטח. עכשיו הבן גם איתו אל תתעסקו - יש לו נשק ארוך והוא יודע לירות. זה יהיה ברור לכולם, לכל המאזינים למינהם".
בואי נעבור לנושא אחר שעורר סערה - התמונה של ברוך גולדשטיין בביתכם. למה הייתה תלויה שם מלכתחילה?
"מבחינתי, תלינו את זה לא מאיזה מקום אידיאולוגי גדול. תלינו את זה כי ברוך גולדשטיין, בארצי זה משהו אחד, במקומי זה משהו אחר. הוא היה הרופא של קרית ארבע, הוא היה מציל חיים בכמויות אדירות. היו כמויות של פיגועים, וזה היה תקופות מדממות. אנשים היו באים אליו בלי רגל ובלי יד, אישה שאיבדה הריון מפיגוע, ומישהו בלי עין - וכולם עברו דרכו והוא הציל חיים אחרי חיים".
אבל איך מתעלמים מהפרק האחר בחיים שלו?
"שנייה, כל האנשים שמעריצים את יצחק רבין - איך הם מעריצים אותו למרות שהוא באלטלנה ירה ב-16 יהודים, הרג אותם ואמר 'פגענו בהם בים, פגענו בהם בסירה, פגענו בהם בחוף, הרגנו גם את מי שהרים דגל לבן?' אז אין לו יותר זכויות ליצחק רבין?"
אז למה בסוף הורדתם את התמונה?
"כן, לא הייתה לי בעיה. זה בגלל שהבנו שזה מובן אחרת. כשאתה מכניס מישהו לבית שלך, אתה מכניס אותו למקום מאוד אישי וצר, ופתאום אתה מבין שבציבורי זה נראה אחרת. אם יבואו אליי הביתה היום ויטענו שהספה ממש זוועת עולמים מכוערת, ומישהו לא יכול להסתכל עליה - אז אני אחליף ספה. אם זה לא משהו אידיאולוגי, ואם זה באמת מפריע. אם בן גביר יוצא מהחיים הפוליטים התמונה לא תחזור לקיר, אתה יודע איך סידרתי את הסלון יפה, אני צריכה לשנות עוד פעם הכל".
בואי נדבר על נושא הנשק. מתי החלטת להוציא רישיון נשק?
"זה היה ב-2015, בזמן אינתיפאדת הסכינים. ממש מתחת לבית שלנו שלוש פעמים ערבים ניסו לרצוח בסכין יהודים בחברון, על הכביש הראשי. לפעמים הצבא הצליח להגיע יותר מהר ולהציל, לפעמים קצת פחות. כשמישהו בא ורץ עם סכין, אם מספיק מיומנים ויש סיעתא דשמיא, יש כמה שניות להגיב. אפשר להציל חיים. איתמר אמר לי: 'אני ממש בעד, תוציאי, זה חשוב'.
יצא לך להשתמש בנשק?
"לא יצא לי להשתמש, אבל עשיתי מאז הרבה מאוד מטווחים - גם כאלה שמדמים זריקת אבנים, נסיעה בכביש, מחבל שנכנס עם סכין. ממש את המצבים האלה כדי שתהיה אפשרות להגיב באמת. יהודי צריך להגן על עצמו בארץ ישראל וזה בסדר גמור. פעם למנוע פיגוע לקח 4-5 דקות עד שהגיע מישהו חמוש ומנע. היום - דקה, מקסימום דקה. זה מציל חיים של עשרות של מאות אנשים".
אני רוצה לחזור לאחור - איך הכרת את איתמר?
"זה סיפור יפה, נורא רומנטי. הגעתי לחברון בזמן האינתיפאדה השנייה, ללמוד באזור. חודש אחרי שהגעתי היה פיגוע רצחני - רצחו לנו תשעה חיילים ושלושה אנשי כיתות כוננות בסמטת הגיבורים. שרון אמר לנו להקים מאחז, ואחרי שלושה חודשים הוא אמר 'תודה, הדם התקרר, לכו'. התחילו לפנות אותנו. אחרי שנה וחצי של עליות וירידות, נמאס למשטרה לראות את הפרצוף שלי מכל הכיוונים והם עצרו אותי עם עוד 40 בנות. כולן חתמו על הרחקה מהמאחז, ואני סרבתי. איתמר שמע שנעצרתי, בא לבית המשפט, הביא עורך דין, חתם עליי ערבות ולקח אותי לאכול המבורגר. ממש אביר על סוס לבן".
מה לגבי התקשורת - איך את מתמודדת עם הביקורת?
"אני לא רואה תקשורת בכלל. אפילו נטפליקס פתחתי פעם אחת לפני כמה חודשים. זה כל כך בריא לנפש, אני ממליצה לכולם. איתמר הוא גאון תקשורת, אי אפשר לקחת לו את זה. אבל היום התקשורת כל כך עוינת בכללותה, שלא תמיד זה יעיל גם אם אתה גאון תקשורת. היום רוצים לומר משהו בתקשורת, אין להם בעיה גם לשקר, להמציא".
מאיפה את צורכת מה קורה במדינה?
"מהרשתות חברתיות. שם אני בוחרת את מי וגם אני יכולה לסנן הרבה יותר בקלות. לא מאכילים אותי בכפית מה שרוצים שאני אדע, ואני תמיד יכולה לבדוק מכמה זוויות אם זה מעניין אותי. זה הרבה יותר אמיתי. אפילו את הדברים עליי אני לא קוראת. הדברים החשובים מגיעים".
יש לכם שישה ילדים - איך הפוליטיקה נכנסת לבית?
"הפוליטיקה נכנסת לבית, זה חזק ממנו. אנחנו גרים ביישוב מאוד מחבק. הילדים לא חיים את זה כמו במקומות אחרים שמדביקים ''אבא רוצח' בגובה של הילד כשהוא יוצא מהגן. אצלנו בתוך היישוב כולם אוהבים את אבא. כשהוא מגיע הביתה, הוא חביב והוא מצחיק והוא משחק איתם. הוא אבא טוב - הוא גם אבא כזה שנמס, הוא חמוד".
את מתמודדת עם האיומים והלחץ?
"צריך להתרגל. קודם כל, האנשים שמאבטחים את איתמר הם אנשים מהממים שמוכנים למסור נפש כדי להגן עליו. אני באמת אוהבת אותם אחד אחד. זה כן קשה להתרגל - כשאנחנו הולכים להליכה בשבת יש מאבטח מלפנינו, מאחורינו, מהצד. זה קצת פחות רומנטי, אבל מתרגלים כי מבינים את החשיבות".