כהן מספר כי במהלך הפגישה שמע “כל מיני תירוצים והסברים כביכול שהייתה אי הבנה”, אך מבין השורות הבין היטב את המסר: “השורה התחתונה בסופו של דבר היא שאני לא ארצה שם”.
כהן טוען כי עצם הסירוב לשמוע את הרצאתו, שהייתה לדבריו מקצועית, מוכיח שהמכון איננו מתנהל כגוף אקדמי חופשי: “זה לא מכון מחקר כמו שהוא מציג את עצמו ומתהדר. זה מחזק את כל מה שאומרים עליו – זה למעשה מכון פוליטי. אם מכון מחקר שאמור להיות פתוח לכל דעה חוסם אדם בלי לשמוע אפילו את ההרצאה – שהיא הייתה אמורה להיות מקצועית, לא פופוליסטית של טלוויזיה, אלא מבוססת מסמכים, תפיסות, ודברים שעברתי בתקופת הצבא – זה אומר הרבה”.
לסיום אמר כהן: ״לאחר ה 7 באוקטובר והעובדה שתפיסות עולם של בכירי המכון קרסו בזו אחר זו, עולה החשיבות להיפתח ולשמוע דעה אחרת ולו לשם ההיפכא מסתברא״.