"ביום רביעי הקרוב הבנות יציינו יום הולדת חמש, ואלוני-קוניו אמרה: "כשאשים מולן את עוגת יום ההולדת שלהן, עם הנרות הדולקים, הן יבקשו את אותה משאלה שהן ביקשו ביום הולדתן הרביעי: הן יבקשו שאבא יחזור מעזה". היא הדגישה כי "הילדות זוכרות את דוד, אבל כמו כל זיכרון גם הוא הולך ומתרחק, הולך ומיטשטש. ואני לא מוכנה שדוד יהפוך לזיכרון. כי דוד חי".
דלאל השווה בין הזירות השונות: "בלבנון לקח לנו בערך שבועיים לחסל את צמרת חיזבאללה ולהשמיד את רוב הנשק שהופנה כלפי ישראל. בסוריה לאחר נפילת המשטר לקח לנו פחות משבוע לחסל ולהשמיד את כל הנשק ואמצעי הלחימה שהיו בידי הצבא הסורי. באיראן הגדולה לקח לנו 12 יום לחסל את כל צמרת הפיקוד, את רוב מערך הטילים ואת אתרי הגרעין, ובכל פעם הלכנו להפסקת אש והסכם ללא ניצחון מוחלט. ובעזה עדיין המלחמה נמשכת".
דלאל הזכיר את המחיר הכבד של המשך הלחימה: "מתחילת החודש נהרגו בעזה 20 חיילים, 20 הלוויות. עוד 20 בתים שבורים ומרוסקים". הוא הדגיש כי "אין צורך להמשיך להילחם ולסכן חיי חיילים כדי לשחרר חטופים. צריך לשחרר אותם בעסקה. זאת הדרך היחידה לשחרר את כולם. עסקה אחת על כולם, ללא סלקציות, בלי להשאיר אף אחד מאחור".
היא הציגה חזון לעתיד: "אנחנו נוכל לקום מההריסות ומהשברים - רק כשהחטוף האחרון יחזור הביתה. וכשמתן שלי יחזור, כשכל מי שנשכח ונותר שם יחזור, אנחנו נכתוב מחדש את החוזה. חוזה שלא ייכתב בדיו - אלא בדמעות וכאב, ובדם הנופלים, ובאהבה עצומה".
חן פנה ישירות לראש הממשלה: "מכאן אני פונה אליך, ראש הממשלה בנימין נתניהו: זה לא ויתור – זו מנהיגות. זה לא פחד – זו נאמנות לערכי היהדות. זו השעה לפעול – בלי לחשוב על שיקולים פוליטיים ומה בן גביר יעשה". הוא הדגיש כי "אחרי הניצחון מול איראן וחיזבאללה – ניצחון של עמידה, אחדות וגבורה – הגיעה השעה לעצור. לא מתוך חולשה, אלא מתוך עוצמה. החזרת החטופים היא אינטרס לאומי. היא לא מתנה לאויב היא חוב מוסרי, ערכי, ציוני".
התרעות פיקוד העורף