אביה של ענבר היימן שנרצחה ונחטפה לעזה: "המדינה עדיין מרוויחה עליי"

בוועדת החוקה של הכנסת התכנסו היום (שני) לדיון מעקב נוסף על הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים, וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם. הדיון הוא חלק מסדרת הדיונים שעניינם זכויות וסטטוס משפטי של החטופים, השבים ובני משפחותיהם. זאת כאשר עד כה, הם עסקו בליווי הקמת המנהלת האזרחית, ובנושאים שכבר התממשו כמו קצבה חלף שכר לחטופים בעת שהם בשבי, ותיקונים לחוק פדויי שבי שנחקקו לאחרונה.

מדובר בדיון המשך בסדרה שהחלה ביוזמת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, יצחק קרויזר וינון אזולאי, שמטרתה להסדיר את מעמדם המשפטי והחברתי של החטופים, הנרצחים ובני משפחותיהם, ולוודא את מימוש הזכויות המגיעות להם. במהלך הדיון עסקו הח"כים גם במימוש ההבטחות להקמת המנהלת האזרחית, ובזכויות שכבר הוסדרו – בהן קצבה במקום שכר לחטופים בזמן שהותם בשבי, ותיקונים לחוק פדויי השבי שנחקקו לאחרונה.

במהלך הדיון עלו עדויות קשות מצד בני המשפחות. שי ונקרט, אביו של עומר שנחטף ושב מעזה, תיאר את ההתמודדות הכלכלית והנפשית: "העסק שלי מדמם, אני אוכל את החסכונות שהיו לי. אשתי בטראומה ולא מסוגלת לחזור לעבודה. באתי היום לבקש את עזרת המדינה. יש להכיר בכל משפחות החטופים כנפגעות פעולות איבה".

הייתי איש עסקים מעולה, ועכשיו שנתיים אני עוסק בלהחזיר את בני. המדינה צריכה לעסוק בזה ולדאוג לאותם הורים. לא מדובר רק על תשלום אלא על עזרה נפשית. יש לנו פסיכולוג פעם פעמיים בשבוע, אבל אנחנו צריכים טיפול צמוד. סיוע יומיומי, כי המלקות הנפשיות הרבה יותר גרועות מאותה נכות של אדם שלא הולך. הביטוח הלאומי קבע שידון בתביעות. אין מה לדון, יש לקבוע אוטומטית 100% לצמיתות".

במקרה שלנו, אנחנו גם עקורים מבית וחיים באי ודאות. אני עוד שנים אהיה בשיקום, גם אחרי שבני ישוב לקבורה. לא אקרא לזה אובדן כושר עבודה כי יש לי יכולות, אבל איבדתי את כושר ההתפרנסות שלי, כמשפחה איבדנו את יכולת התפקודים הפונקציונליים שלנו, יכולת חברתית, כישורים זוגיים, הורות, שמירה על בית ומשפחה, הכל פגוע. ואז באים עם חוברת רגילה. הייתה פגישה במנהלת עם כל אנשי המקצוע, אמרו שיש שולחן עגול, אבל עברה חצי שנה ולא נאמר לנו איך אף אחד במשפחות לא נופל בין הכיסאות. האם ילדיי שהיו בטבח ואיבדו את אחיהם יחזרו למעגל העבודה? החברים שלי שזנחתי כי אין לי סבלנות לסמול טוק? יש פה אירוע טראומתי לאומי, שמשפיע ברמה האישית וחייבים להיות מענים אחרים. יש לי קצבה כאם שכולה והכירו בי קצת כנפגעת פעולות איבה, אך זה לא מכסה את השכר שלי.

אני אסתדר בסוף, אך זה לא הוגן שאני צריכה להסתדר. כנפגעת פעולות איבה קיבלתי הכרה זמנית. למה אני צריכה להצדיק היום בביטוח הלאומי, כשמי שמגיש את הבקשה שלי אומר שאני מסרבת לטיפול תרופתי ויורידו לי אחוזים. לא אקבל טיפול תרופתי כדי לשכנע את הוועדות של הביטוח הלאומי, איך כל מעגלי החיים שלי נפגעו. אני עומדת ומדברת בחוסן, אבל זה לא אומר שכל מערך החיים שלי לא פגוע ביותר. ההשתתפות בטיפולים חלקית. למה? תכבדו את החשבונית. אין בשוק 156 ₪ לטיפול, שנותן משה"בט. עכשיו שילמתי 1400 ₪ ל-4 טיפולים ומכירים ב-156 ₪. כמו שתמיר לא שאל שאלות ויצא בשם הערכים לאורם גדל, למה אנחנו שואלים שאלות? למה לא מחזירים באותה מטבע? המדינה צריכה להיות נדיבה כמו שהיא הייתה נדיבה כשהיה את פינוי או עקירת גוש קטיף, שיקום אישי הוא שיקום לאומי".

בנוסף, התבקשתם לבחון את האפשרות לתת סיוע ישיר לפחות לבן משפחה אחד של חטוף ששב, שיתמקד בטיפול בו, בהקבלה לנוהל אגף השיקום של משרד הביטחון. על חלק מהדברים האלה הממשלה אמרה בדיון הקודם שנעשית חשיבה ונשקל קידום תזכיר חוק. נושא עקרוני נוסף שעולה שוב ושוב הוא הכרה כנפגעי איבה, גם אם לא נכחו פיזית באירועים ביום ה-7.10, משפחות של נרצחי המסיבות ומשפחות חטופים – שנפגעו, במיוחד ב-PTSD, מהתמודדות המתמשכת עם השבי של בן משפחתם והלוחמה הפסיכולוגית, מכך שצפו בשידור חי בהתעללות וברצח של יקיריהם, שיצאו לחפש את יקיריהם ונחשפו להיקף הטבח, ועוד. כמו כן, יש שאלה כיצד להתמודד עם מצבים של "פגיעות מרובות", או עם מורכבויות ספציפיות. נאמר שיש חשיבה מתכללת בממשלה עם אפשרות לתזכיר חקיקה.

נבקש התייחסות של הביטוח הלאומי לחשש שהועלה מהרחבת מעגל הזכאים – נבקש לקבל את מספר בני המשפחה מדרגה ראשונה של חטופים, הורים וילדים, המוכרים כבר היום כנפגעי פעולות איבה, לעומת מספרם של כלל בני המשפחה. לגבי שורדי הנובה בעיקר, לאחר הפטור של הביטוח הלאומי, עלו טענות שמי שלא התייצבו פיזית קיבלו אחוזי נכות נמוכים יותר, באופן סטטיסטי".

גורן חזקיה: "משפחות החטופים מקבלות מענקים שהוגדלו וגם כלפי גרושים- המקבלים 80% מכלל המענק. בחוק פדויי שבי, הצענו תיקון שנדון בימים אלה בוועדת העבודה והרווחה, שייתן לחטופים ששוחררו הכרה של 100% נכות לשבים בחיים לצמיתות. בנוסף יש חוק שחוקק לפני כשלושה חודשים והוקם עבור יישומו מרכז בביטוח הלאומי, שנותן למשפחות החטופים ששבו – חיים או חללים – מעטפת שיקומית וטיפולית למשך 4 שנים, והמענה כולל מענק והלוואה לעסק עצמאי, יש מתן לימודים, ושיקום נפשי. החוק גם מציע ועדות חריגים, שמאפשרות להגדיל סיוע נפשי או תעסוקתי, סיוע לעסק או סיוע משפחתי, במקרים המתאימים. יש כמה זכאויות מתוקף כמה חוקים".

מ"מ היו"ר קרויזר: "יש פה בעיה חוזרת של הנגשה לזכויות, של הכרת הזכויות והמיצוי שלהם. כמו כן, יש תיקון שצריך לבצע בחוק נפגעי פעולות האיבה".

אנחנו לא יודעים לתת זכויות ללא ועדות, מבלי תיקון חקיקה שיסדיר זאת. כך קרה גם ביחס לשבים. לגבי החטופים הזרים- הטיפול בהם נעשה בשיתוף משרד החוץ והקונסולים פה ובמדינות. יש לנו עובדת באגף נפגעי פעולות איבה שזו עבודתה. יש הוראות חקיקה שהן בתוקף לשנתיים, כשיפוי לקרנות הפנסיה לחטופים, המענקים הרבעוניים- הן עתידות להסתיים ואנחנו עובדים להאריכן. הזכויות של נפגעי איבה מושוות לנפגעי משרד הביטחון במלואן. יש דברים שאישרנו כחריגים, כי האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה שונה, אך הזכאויות הן על פי חוק, ולכן הקושי הוא כנראה במימוש ולא בעצם הזכאות. בנוסף, נבחן את הטענות הנוגעות להתייצבות בוועדות הרפואיות ונעביר בכתב את התייחסותנו ואת הנתונים הסטטיסטיים המבוקשים בנוגע לאחוז בני המשפחה של חטופים המוכרים כבר היום כנפגעי איבה".

בנוסף, הוקמה ועדה ציבורית כדי לתת מענים לאוכלוסיות השונות, כולל אלה שעליהם דיברתם, בשל ייחודיות אירועי ה-7.10. ההחלטה אם לתת הכרה או סיוע נוסף היא עניין של מדיניות. אנחנו כמובן נלווה כל תיקון חקיקה שיוצע בנושא, אך אנו כמשרד המשפטים לא מכירים יוזמה כזו כרגע".

מ"מ היו"ר קרויזר: "יש המון מקרים ותתי מקרים, והוועדה הזו שקמה ביוזמה של חברי קואליציה ואופוזיציה, מפקחת. מדינת ישראל היא מדינה עם הרבה רגולציה והדברים קורים לאט, אבל אנחנו פה לשפר ולתקן. הנוכחות שלכם חשובה. לא נוותר ונמשיך לדרוש תשובות, חייבת לקום מינהלת לטיפול במשפחות הנרצחים, כי האירוע הזה לא דומה לשום דבר אחר. היה אמור להיות פרוייקטור מטעם משרד רה"מ, לא נרפה מזה. ההנגשה ופערי המידע של המינהלת הוא דבר שיש לטפל בו באופן מידי".