לפי ההצעה, פרשנות חוזה תיקבע לפי הסכמת הצדדים, אלא אם מדובר בחוזה אחיד או אם הצדדים לא קבעו כללים לפרשנות. במקרה כזה, חוזה עסקי יפורש על פי לשונו בלבד, למעט מקרים שבהם פרשנות כזו תוביל לתוצאה בלתי סבירה או שסעיפי החוזה סותרים זה את זה.
בחוזים שאינם עסקיים, כולל חוזי עבודה, הסכמים קיבוציים וחוזים אחידים, תיבחן גם כוונת הצדדים בהתאם ללשון החוזה ולנסיבות העניין. לצורך כך ישקלו, בין היתר, את יחסי הצדדים, קיומם של פערי מידע או יחסי אמון, פירוט החוזה, ניסיון הצדדים והיקף הייצוג המשפטי שקיבלו.
לצד זאת, רוטמן ציין כי החוזים האחידים מהווים חריג להסדר: "כאשר מדובר בחוזה אחיד, ההיגיון אינו מתיישב עם כך שגם שם הלשון תקבל בכורה. הצדדים לא ישבו והשקיעו בניסוח, לכן זה שימוש לרעה להגיד שהלשון קובעת ואין בלתה".