"אנחנו נכנסים לתקופה של הכרעות", אמר כאלו, "אולי מדובר במעבר ממציאות לוחמתית למציאות הסדרית כזו או אחרת. ככלל, חמאס דבק בעמדותיו המרכזיות – סיום מוחלט של הלחימה, ערבויות לכך, וחזיתות נוספות כמו הדרישה לסלק את ה־GHF, ארגון הסיוע האמריקאי, מהשטח – ולהחזיר את אונר"א. יש גם דרישות נוספות, בעיקר בזירה ההומניטרית".
לצד זאת, ציין כי קיימת תזוזה קלה בעמדת הארגון: "אם יש מרחב כלשהו שבו ניתן לזהות התגמשות, זה ככל הנראה בפרשנות המוצעת למושג 'סיום המערכה'. נראה שחמאס נותן מרחב פעולה מסוים למתווכים, בעיקר לאמריקאים, לפעול בתוך התחום האפור הזה, ואולי אף להאריך את הפסקת האש לצורך מו"מ מתמשך".
לדבריו, "בהתבסס על היכרותי עם חליל אל־חיה, האיש המרכזי שמוביל את המגעים מטעם חמאס, נראה שיש הבנה מצידו שהפסקת האש הזו צפויה להיות ממושכת. למעשה, ישראל עלולה למצוא את עצמה נגררת להסדרה ארוכת טווח". כאלו מציין שינוי פנימי במבנה קבלת ההחלטות של הארגון: "זה לא אותו חמאס. יש משקל הולך וגובר לזרוע המדינית, שמובילה גישה מעט יותר גמישה למו"מ. לצד זאת, גם המציאות בישראל תורמת להתקרבות בין הצדדים".
בנוגע למתווה המתגבש, אמר: "אנחנו מדברים על תהליך שבו מתווה ויטקוף הפך למעין 'ויטקוף מינוס' - יש פחות חטופים שישוחררו בכל שלב, הממד המדיני מנוהל בעיקר על-ידי ארה"ב ולא על-ידי ישראל, ולחמאס יש מעמד משתמע בהסכם - גם בזירה האזרחית וגם במערך הסיוע ההומניטרי. כל זה מאפשר לו לבנות נרטיב של ניצחון, גם אם לא צבאי, ולהמשיך לבסס את מעמדו בזירה הפלסטינית, גם אם יורחק בעתיד מעזה".
כאלו התריע מפני היעדר מדיניות ברורה בנוגע ליום שאחרי חמאס: "אנחנו משלמים עכשיו, וביוקר, על ההזנחה הכרונית של נושא 'היום שאחרי' - בעיקר בשל שיקולים פוליטיים. העובדה שחמאס עדיין פועל כריבון בפועל יוצרת מציאות בשטח שבה ישראל והקהילה הבינלאומית נאלצות להמשיך ולהתנהל מולו".
לדבריו, "כל עוד אין תוכנית גדולה יותר, אולי ביוזמת הנשיא טראמפ, יחד עם שחקנים אזוריים מובילים, נמשיך לדשדש באותה מציאות, ונדרש להתעמת עם חמאס לא רק צבאית, אלא גם בזירה המדינית".
התרעות פיקוד העורף