במרכז ההצעה עומדת גם הקמת רשות זיכרון בנגב המערבי, שתכלול אתר הנצחה, מוזיאון וארכיון לתיעוד האירועים, ותושלם בתוך ארבע שנים. מועצת הרשות תורכב מ-13 חברים – שישה מהם נציגי משרדי ממשלה, ורוב של שבעה נציגי ציבור, בהם נציגים מהיישובים, ממשפחות החטופים ומשפחות שכולות. מנגנון בחירת נציגי הציבור ייקבע בהמשך הדיונים. התקציב השנתי של הרשות יגיע מתקציב המדינה, תרומות, עזבונות והכנסות עצמיות.
בוועדת שרים לחקיקה אושרה לפני כשבועיים הצעת חוק ממשלתית דומה. יו"ר ועדת החינוך, ח"כ יוסף טייב, הבהיר בדיון כי הכוונה למזג את ההצעה הפרטית עם זו הממשלתית, והוסיף: "אין פה מלחמת קרדיטים. לא נביא את החוק לקריאה שנייה ושלישית בלי קונצנזוס רחב מכלל המגזרים. אנחנו מקווים שעד לאישור הסופי כלל החטופים ישובו".
במהלך הדיונים בלטו חילוקי דעות בשאלת שם החוק ובקביעת מועד יום הזיכרון. ח"כ אתי עטייה, מיוזמות ההצעה, ביקשה לקרוא לו "יום הזיכרון לטבח ולגבורה". מנגד, בני משפחות נפגעי נובה הביעו הסתייגות מהמילה "טבח" בשמו של החוק ודרשו כי התאריך העברי יופיע בו.
חלקם ביקשו שהיום יצוין דווקא ב-7 באוקטובר, התאריך הלועזי המוכר בעולם, אך ח"כ טייב השיב: "אנחנו במדינה יהודית, כמו שיום העצמאות נקבע בה' באייר, כך גם כאן". עם זאת ציין כי הסוגיה תידון שוב לקראת ההצבעות הבאות.
בני משפחות נוספות הביעו עמדות מגוונות בדיונים. גליה חושן, אמה של הדר שנרצחה בנובה, אמרה: "קשה לי עם המילה טבח בשם החוק". יורם יהודאי, אביו של רון שנרצח במסיבה, דרש להיצמד לתאריך הלועזי. מנגד, דקל ליפשיץ, נכדה של יוכבד ליפשיץ ובנו של עודד ז"ל, ביקש מהח"כים להמשיך ולקדם את החוק.
במהלך עבודת הוועדה ביקרו חבריה באתרי הטבח בניר עוז, במיגונית בבארי ובאתר הנובה, ושמעו בקשות להקים גוף מתכלל לנושא ההנצחה. בין יוזמי ההצעה: חברי הכנסת אתי עטייה, יצחק קרויזר, מירב בן ארי ועודד פורר. מרבית חברי הכנסת חתומים עליה, למעט חברי הסיעות הערביות.
התרעות פיקוד העורף