נשיא המדינה הרצוג נשא דברים נרגשים, שבמרכזם עמדה קריאה נחרצת להשבת החטופים: "אני קורא בעיקר למקבלי ההחלטות: השיבו אותם הביתה. השיבו אותם אלינו. בשעות אלה – של משא ומתן אינטנסיבי – אסור לבזבז זמן! אסור להתעכב! אין שום סיבה לדחיות! צריך ללחוץ על הדוושה בכל הכוח ולהביא כבר את ההסכם המיוחל!".
בנאומו, פנה הנשיא למשפחות השכולות ולבני הקהילה, וביקש מהם סליחה בשם מדינת ישראל: "דווקא כאן, דווקא עכשיו – כנשיא מדינת ישראל – אני מרכין ראש בפניכם ומבקש מכולכם, בשם מדינת ישראל – סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליכם, על בני ובנות משפחותיכם ועל קיבוצכם. סליחה שמול מפלצות האדם נאלצתם לעמוד לבדכם. סליחה על שבאותו יום ארור לא היינו כאן בשבילכם. סליחה על המחדל וליקוי המאורות שבעטים שילמתם, ושילמנו כולנו, מחיר נורא כל כך".
הרצוג הדגיש כי תהליך התיקון הלאומי חייב לכלול הקמת ועדת חקירה ממלכתית: "אסור שיהיה לאיש ולו צל של ספק: תהליכי התיקון הללו מוכרחים לעבור דרך הקמת ועדת חקירה ממלכתית, עצמאית ובלתי תלויה, שתאפשר לנו להעמיק בכל מה שהוביל למחדל ולאסון הכבד".
הוא התייחס במיוחד לחטופים בני הקיבוץ גלי וזיוי ברמן: "כבר קרוב לשנתיים שפניהם של גלי וזיוי חקוקים על לוח לב העם כולו. עם שלם – אני מדגיש: עם שלם – רוצה את הבנים שלנו בבית בדחיפות. אנחנו בימים קריטיים של משא ומתן, שבהם כל אחת ואחד מאיתנו מחכים בנשימה עצורה להסכם שישיב סוף־סוף את בנינו הביתה".
"אני מתחייב בפניכם – נשות ואנשי כפר עזה – ברמה האישית ביותר: לא לנוח ולא לשקוט, עד שכולם יחזרו הביתה".
בדבריו תיאר אפשטיין את רוח הלחימה והמסירות של תושבי הקיבוץ בבוקר ה־7 באוקטובר: "חברינו נלחמו מול מאות מחבלים, מעטים מול רבים. חברי הקיבוץ דאגו אחד לשני, יצאו להציל חיים גם בסיכון חייהם שלהם, זאת הרוח של כפר עזה. קהילה מחוברת, של שותפות, של אחריות הדדית".
הוא קרא להחזרת החטופים שנותרו בשבי, וביקש את התערבות הנשיא: "כדי להמשיך בדרך הזו, אנחנו דורשים שחברינו החטופים – זיוי, גלי, עמרי ועוד 47 חטופים – ישובו הביתה. אדוני נשיא המדינה, הפצע הזה פתוח, והמשימה לא הושלמה. רוב עצום בעם דורש עסקה עכשיו, אלו קריאות שאי אפשר להמשיך ולהתעלם מהן".
בדבריו, הדגיש אפשטיין גם את הצורך בחקירה ממלכתית: "אנחנו דורשים אחריות. הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האירועים, תתקן את הכשלים ותבטיח שמחדל כזה לא יחזור".
את נאומו חתם בקריאה להמשך החיים מתוך בחירה: "החיים שלנו כאן הם לא רק תוצאה של מה שקרה, אלא של הבחירות שנעשה מעכשיו ואילך. נבחר להיות ראויים לגיבורים שלנו. כולנו בוחרים כל יום מחדש ללכת בדרך הזו – דרך הזיכרון, דרך התקווה, דרך של עשייה ובנייה ושותפות גורל. יהי זכר הנרצחים והנופלים ברוך".
איילון תיארה את גודל האובדן שחוותה הקהילה: "ב־7.10 נחרב עלינו עולמנו. איבדנו את היקר לנו מכל. 64 חברות וחברים, ביניהם בני אהובי, טל, שהיה מפקד כיתת הכוננות. 19 מאיתנו נחטפו, 2 עדיין שם – גלי וזיו. אנו מייחלים לשובם המהיר אל משפחתם ואלינו, בריאים ושלמים ככל האפשר".
היא קשרה בין האנדרטה החדשה למורשת ההיסטורית של המקום: "האתר בו אנו ניצבים מהווה מעין חוליה סמלית עד מאד בשרשרת מלחמות ישראל, שרשרת שבהחלט הגיע זמנה להיסגר לעד. בית סעד הישנה הינו אות ועדות למלחמת 1948, שבעקבותיה קמה לנו ארץ. לצדו ניצבת עתה אנדרטת ‘כתב ושם’, אות ועדות לאסון הנורא ביותר שקרה לנו מאז אותה מלחמה להקמתה של המדינה".
את דבריה חתמה בתקווה ובתפילה לעתיד: "אני נושאת תפילה מכאן, ומבקשת בכל נימי נפשי: מי ייתן, ותהא אנדרטה זו החוליה האחרונה בשרשרת העקובה מדם של מלחמות ישראל. כשם שנחקקו בברזל שמותיהם, כך נחקוק אנו בלבבנו את זכרם, ונבנה למענם ולמעננו מחדש את חיינו כאן באדמת כפר עזה הנשקפת לנגד עינינו. מנגד נראה את הארץ, ואליה נבוא".
התרעות פיקוד העורף