על פי תקנון הכנסת, בתקופת הפגרה הכנסת איננה מתכנסת לדיונים ולישיבות רגילות, למעט מקרים חריגים שבהם מכונסת מליאה מיוחדת. המשמעות הפוליטית לכך היא מהותית: קשה עד בלתי אפשרי להפיל ממשלה ולהוביל את המדינה לבחירות מוקדמות. גם חוקים במליאה או בוועדות אינם מקודמים, אלא אם כן מתקבלת החלטה חריגה של יו"ר הכנסת. ועדת הכנסת עצמה עוברת למתכונת מצומצמת.
ולכן, גם אם שותפיו הקואליציוניים של נתניהו — כמו השרים בן גביר או סמוטריץ' — יבקשו להביע זעם על מהלכיו המדיניים, הם לא יוכלו להפיל את הממשלה או לפעול לפירוקה באמצעים פרלמנטריים שגרתיים באופן מיידי. כל מהלך שכזה - אם יהיה רלוונטי - ייאלץ להמתין עד לסיום הפגרה.
כאן בדיוק טמון יתרונו של נתניהו: ההקפאה הפוליטית מאפשרת לו לפעול בזירה המדינית עם הרבה פחות רעשי רקע. המגעים בדוחא נמשכים: מאוד ייתכן שיבשילו בדיוק כשהפוליטיקה בישראל תעבור למצב "השתק" , בפגרה הקרובה. אם הדבר יקרה והעסקה תיסגר, על פי המתווה , עם כניסת הפסקת האש לתוקף תחל תקופת משא ומתן על סיום המלחמה שתימשך 60 יום. זהו בדיוק משך הפגרה — ובכך נוצרת עבור נתניהו תקופת חסד מדינית-פוליטית.
האתגר כמובן לא ייעלם: נתניהו יצטרך להתמודד עם ביקורת קשה מצד גורמים בימין — אולי גם מתוך הליכוד. אך כל עוד אין מליאה, אין הצבעות, ואין דרך פורמלית לבטא את המחאה — הוא יכול לרכז את מאמציו במו"מ, מבלי שהכיסא שלו יירעד בזמן אמת. בעוד ראש הממשלה נערך למו"מ מדיני רגיש, חזית פנימית לא פחות מסוכנת נפתחה בשבוע שעבר עם התפוצצות מחודשת של משבר חוק הגיוס.
המוקש הפוליטי לא באמת איים להקריס את הממשלה, אך היה בהחלט כרטיס צהוב בוהק עם שני סימני קריאה. התמרון המתוחכם של ש"ס – הודעת פרישה מהממשלה אך הישארות בקואליציה – בלם את ההתפרקות. הרוב הקואליציוני נשמר, הדלת נשארה חצי פתוחה – לא לממשלה, אלא לפתרון.
נתניהו, כדרכו, מזהה בפגרה דווקא הזדמנות. בתקופה שבה הכנסת שותקת, אנשיו ינסו לשרטט מתווה שירצה את החרדים – מבלי לאבד את הימין החילוני ואת המחנה הביטחוני בליכוד. בימים האחרונים נבחנים כמה תסריטים.
בנימין נתניהו, כידוע, אינו פותר משברים — הוא מאריך אותם. הפגרה, מבחינתו, היא כמו קפיאת זמן. במרחב הזה, הוא ינסה להפוך את הפיצוץ שנבלם להזדמנות לפשרה. הצלחה תאפשר לו לחזור בסתיו עם ממשלה מתפקדת. כישלון — והסכר הקואליציוני עשוי להיפרץ במלואו.
התרעות פיקוד העורף