לפני כ-30 שנה הגעתי למרחק של כ-30 קילומטרים מהר הדרוזים. הר הגעש הרדום מתנשא מעל למישורי הבזלת של החורן. זו ארץ שחורה, אפורה, מדכאת ומרשימה במידה. אם הייתי קולנוען הייתי מצלם שם סידרה אפוקליפטית. רק שמסתובבים במה שניקרא בסוריה הלדג'ה – אזורי הבזלת השבורים, נחשי הלבה הבלתי אפשריים של החורן, אפשר להבין למה בחרו הדרוזים לבנות את מרכזם למרגלות ההר הזה שהגישה אליו כל כך קשה. ג'בל דרוזים הוא המעוז, המקום אליו יוכלו לעלות ולהתבצר אם יוקפו.
קשתי זמאריס היו פרשים איכרים שהסוסים שלהם היו בקומה התחתונה של בתי הבזלת וכשהיה מגיע אויב הם היו קופצים מקומת המגורים על גב הסוסים ודוהרים להילחם בהם. הם היו שומרי דרכי המסחר הגדולות בתוך הלדג'ה הקשוחה, אזור געשי ששום כלי רכב לא יכול עליו גם התנועה ברגל היא כמעט בלתי אפשרית והכפרים צמודים לדרכים הבודדות שעוברות מדרום ומצפון או מגיעות אליה ממערב מכיוון בקעת דמשק. זו לא הפעם הראשונה שהדרוזים מורדים ומחפשים לעצמם אוטונומיה בשטחם. 100 השנים האחרונות ראו כמה מרידות דרוזיות.
ב-1909, כשעלו הטורקים הצעירים ולקחו את השילטון מהסולטאן באיסטנבול, מרדו הדרוזים של סוריה בשלטון המרכזי. מי שהוביל את המרד היתה משפחת אל אטראש. הם נכשלו ודוכאו אבל לא וויתרו וכשפרצה מלחמת העולם ה-1, שלח אל אטראש גדוד של 300 דרוזים לסייע לפייסל וללורנס איש ערב במרד הערבי נגד הטורקים. חיילי הגדוד הדרוזי היו הראשונים שנכנסו לדמשק ב-1918 כשהצבא הטורקי נסוג לפני צבאותיו של אלנבי.
צרפת קיבלה את המנדט על סוריה וב-1920 הביסה את כוחותיו של פייסל שבהם היה אל אטראש גנרל. מייד לאחר מכן חילקו הצרפתים את סוריה למחוזות שנשלטו כל אחד על ידי קבוצה אחרת. הפרד ומשול. לבנון לנוצרים המרונים, החוף לעלאווים, המזרח לכורדים ועוד. הכל עבד עד שהצרפתים ניסו להפוך חברה את החברה הדרוזית המסתגרת לליברלית. אז יצאו הדרוזים למרד שהחל ב-1925. המרד התפשט לכל סוריה. הם ניצחו בקרבות הראשונים והוכנעו על ידי המכונה הצרפתית הצבאית ב-1927. מבחינה היסטורית, הדרוזים הם היסוד שמרד פעמיים בטורקים ופעם בצרפתים. כ-600,000 דרוזים חיים בסוריה. הריכוז הגדול שלהם במזרח התיכון ובעולם.
מאז ההפיכה של הבעת' ב-1979 ייצרו אסד ובנו ברית מיעוטים- עלאווים, נוצרים, כורדים, ארמנים, יזידים ודרוזים. הברית הזו הקיפה כמחצית מתושבי סוריה (כ-23 מיליון). ב-1982, כשניסו האחים המוסלמים הסונים בחמה למרוד בשלטון אסד – הוא דיכא אותם עם הצבא, טובח 30,000.
מי שהפיל לבסוף את שלטון המיעוטים של משפחת אסד היו החילונים שרצו להשתחרר משלטון העריצות של בשאר אסד. וכמו שקורה גם במקומות אחרים – הליברלים יוצאים להפגין והמשיחיים משתלטים על השילטון ודוחקים את החילונים ושאר המיעוטים החוצה ממעגלי הכוח. הדרוזים היו עם אסד כמעט עד הסוף, במשטרה בצבא במוסדות השילטון. הפחד מהפונדמנטליזם הסוני לא השאיר להם הרבה ברירות.
ולכן מה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים מאז שכבש את דמשק, הוא ניסיון של ג'ולני לטפל במוקדי הכוח והתבערה ולהביאם תחת סמכותו. זו החמה שלו. דיכוי בכוח על מנת להפחיד ולדכא כל ניסיון מרד במשטר החדש. תמונת ראי למה שעשה חאפז אל אסד לאחים המוסלמים הסונים ב- 1982 בחמה.
ג'ולני, המתכנן הסבלן ובעל עצבי הברזל, הבריח את אסד ונאמניו, שלח את הכנופיות להפחיד ולפגוע בעלאווים בחוף, את משטרת הביטחון שלו לפגוע ולאלף את הליברלים החילונים של דמשק, פנה עכשיו נגד הדרוזים שנהנו מאוטונומיה ומהגנה בשל שמם כלוחמים, הריחוק ממוקדי הכוח, הלדג'ה ומרחבי הבזלת ומהצל הגדול שמטילה ישראל על המרחב.
ג'ולני פועל באופן מושכל ושיטתי. הוא לבש חזות מערבית, שומר על קשריו הטובים עם טורקיה וניהנה מהחסות של ארדואן וטראמפ. אלא שישראל כמו ישראל, מונהגת בשנים האחרונות על ידי חבורה ללא הבנה היסטורית, ללא ראייה וברמת טיפשות שמזכירה כל כוח ברוטאלי שנדמה לו שככה שולטים בעולם. האמריקים נכשלו כך בויטנאם. הרוסים באפגניסטאן וישראל בלבנון.
ככה כנראה הרגישה גם ממשלתו של בגין ב-1982 אחרי ההפצצה המוצלחת של הכור העירקי והניצחון המזהיר של חיל האוויר על הסוללות הסוריות בבקעת הלבנון, הפלת למעלה מ-100 מטוסים בקרב אווירי וכיבוש לבנון וכיתור ביירות תוך שבועות במחיר מאות חיילים הרוגים והסתבכות שנמשכה עד ליציאה מלבנון ב-2000. הסבב הנוכחי מול אירן הוא הגילגול של ההיבריס ההוא. ששום סכסוך (כמעט) לא נפתר בכוח. הוא משחרר כוחות אלימים שמחריבים את המרחב במשך עשרות שנים.
ישראל מגיבה בצורה עוויתית, נלחצת ממרכזיותם של הדרוזים במרכז הליכוד ומהחופש האלים שהם נוהגים במרחב הישראלי המופקר ומשתמשת בכלים היחידים העומדים לרשותה- הפגנת כוח מסיבית שלא באה בזמן, מעוכבת בשל התערבות אמריקנית, מעוררת תיקוות ואכזבה אצל הדרוזים בסוריה, לבנון וישראל ומצחיקה את ג'ולני שזוכה לגב חזק משני נשיאים בטורקיה ובארצות הברית.
ג'ולני חסר הכוח לכאורה, מצליח לקרוא ולנהל את כולם, דרוזים חמומי המוח, עלאווים מבוהלים, נוצרים שרוצים רק שקט ואת הישראלים שלא מסוגלים להשתלט על אזרחי המדינה הדרוזים ולא להבין את פני הקרקע ואת חוסר היכולת הישראלית לשלוט במרחב הסורי. מה שהירדנים הבינו כבר בראשית הופעתם של דעא"ש ב-2015 – כורתים בריתות עם הבדואים של הלדג'ה ומאפשרים ציר פתוח בין סווידא למעברי הגבול של צפון ירדן, מבקשים (ומקבלים) מישראל את שתי טייסות מסוקי הקוברה המושבתות על מנת שיסיירו באזורי הלדג'ה ויוודאו שאף אחד לא נע משם בחשאי אל הגבול הירדני לעשות מהומות.
ההתפרצות של הדרוזים בישראל נובעת מתסכול, אין להם סיכוי להגיע לג'בל דרוז. הם רחוקים מידי. זה אזור אחר, הכפרים הדרוזים יושבים בשולי החרמון שהוא ההר שמגן עליהם. הם קשורים לאגן דמשק ובמרחק של למעלה מ-100 קילומטרים מא-סווידא. הסיכוי שלהם להגיע לסייע קרוב לאפס. גם הם יודעים את זה.
האם ישראל יכולה לסייע לדרוזים? כמו בכל זירה שבה פעלה ופועלת ישראל בשנים האחרונות, היא טומנת זרעים של סכסוך לשנים הבאות. הנהגתה (יש כזו באמת?) יכלה לבחור את ערוץ ישראל הגדולה – ברית עם הדרוזים והכורדים ויצירת אוטונומיות אוהדות ברחבי המזרח התיכון. אלא שכאן יש את הבדואים הלא נשלטים של צפון ירדן ודרום סוריה, את המרחק הפיזי מהר הדרוזים ורוג'ובה הכורדית ואת הדרכים הכמעט בלתי אפשריות של הלדג'ה. וכמאמר אכיש מלך גת – חסרות לנו מלחמות כרגע? אנחנו על סף היחנקות מכך שאנחנו לא סוגרים שום חזית. טוב זה לא ייגמר.
וטורקיה הגדולה אורבת לשגיאה ישראלית. האפשרות האחרת היא איום אפקטיבי מרחוק. קל לביצוע. ניראה שגם נעשה, רק תזמוניו לא ברורים. האם ג'ולני הוא בעל ברית ישראלי-טורקי-אמריקני ואז יש לשמור עליו ועל כוחותיו ולאפשר לו לאחד את סוריה (שמכך תרוויח בעיקר טורקיה), או שכדאי לשמור אותו חלש. כמדינת בובה שמנוהלת על ידי האמריקנים מהפצצת אירן ועד בית המשפט המחוזי, אנחנו מנסים לעשות משהו וחוטפים על האף.
לכן אולי כדאי ליעץ לדרוזים במרחב לא לסמוך על ישראל. כדאי להם להרים טלפון לנוצרים בדרום לבנון שכן הם למדו את זה בדרך הקשה. האינטרס הישראלי המצומצם הוא להישאר מחוץ לסכסוך הסורי ומקסימום לאיים. אנחנו יכולים כמובן לעשות את שעשינו בשנות ה-70 של המאה שעברה בעירק ובסודן, להחדיר סוכני מוסד להר הדרוזים ולכורדים במזרח סוריה ברוג'ובה ולייצר מלחמת אזרחים על אש קטנה שתימשך עשרות שנים. או להסתכל מהצד ולראות איך דברים מתפתחים –
אבל אלו לא השיקולים הישראלים, כי לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק פוליטיקה פנימית. כי מצד אחד יש את הדרוזים של מרכז הליכוד, ומהצד השני את טראמפ ובובה חסרת אופי ודי טיפשה שמונתה להיות שר ביטחון בור וראש ממשלה נכלולי שמינה אותו, אחד שלא לומד כלום מההיסטוריה הקרובה והרחוקה, וחי בחזיונות ולא במציאות זהירה שבה יש לו עם ומדינה לנהל ולשמור על בטחונה ושלומה.
אלא שכל הטיפול הרועש והכושלS בדרוזים ובסוריה הוא על מנת להסית את דעת הקהל ממעשיה הנכלוליים של הממשלה, מכישלונותיה בניהול שאר החזיתות הפתוחות, הפקרת החטופים, ההתבוססות המדממת בעזה, ההרג חסר התכלית וההרס של הרצועה, השתוללות הטרור והפוגרומים של נערי הגבעות בגדה. הם ממשלת ישראל האמיתית חסרת האחריות והטיפשה שאין לה מושג מה היא עושה חוץ מאלימות והתאכזרות על מנת לחסל כל שביב של תיקווה לשלום, נורמליות, דמוקרטיה, זכויות אזרח, משטרה הגונה שמגינה על האזרח וכל מה שממשלה סבירה צריכה לדאוג לו במדינה הגונה.
התרעות פיקוד העורף