הפוליטיקה הישראלית נכנסת לפגרה - אבל אין מדובר בהפוגה. באוויר כבר מרחפת האפשרות לבחירות מוקדמות, ונדמה שכבר אין כמעט איש במערכת הפוליטית שמפקפק בכך שהכנסת הנוכחית לא תסיים את ימיה לפני המועד הרשמי.
מה הרווח? שלושה חודשי שלטון, במחיר קרבות תקציביים כואבים - עסקה שכנראה אף אחד בקואליציה לא ירצה לחתום עליה, כולל נתניהו. בתוך השיח הפוליטי הער על הבחירות המתקרבות, מתרחשים גם שינויים עדינים במערכות היחסים.
מבחינת דרעי זהו מהלך סימבולי: לא רק ברית ישנה שמתחדשת, אלא גם השלמה עם ההווה. בסתיו 2022, במהלך המשא ומתן הקואליציוני, עוד קראו להם "בני ברית נאמנים". בליכוד אף טענו כי לוין, שניהל את המגעים מטעם המפלגה, היה נדיב מדי עם דרעי ועם מפלגתו.
מאז הגיעה הרפורמה המשפטית, והפכה את לוין מידיד ושותף לנטל פוליטי מבחינת דרעי. הם עברו כברת דרך מורכבת - והשבוע נראה כי הקרח בין השניים נמס. במערכת היחסים הזו אין אויבים לנצח - רק שותפים אסטרטגיים לתקופות מתחלפות.
קצת סטטיסטיקה לחובבי הז'אנר: מבט לאחור מלמד עד כמה הפכו בחירות מוקדמות לשגרה פוליטית. מאז 2013, רק מערכת בחירות אחת - זו לכנסת ה-19 - התקיימה במועדה החוקי. כל שאר הבחירות בעשור האחרון הוקדמו בהחלטות פוליטיות, ולעיתים היו גם תוצאה של כישלון צורב בהרכבת ממשלה (אותם סבבי הבחירות הזכורים לרע).
אלו היו לוחות הזמנים של כנסות העשור האחרון:
יש סיכוי סביר שאחרי הפגרה נראה את הכנסת המכהנת מצטרפת לסטטיסטיקה. אם לא יקרה משהו חריג, הפוליטיקה הישראלית שוב תצעד אל הקלפיות באביב.
התרעות פיקוד העורף