“אכלתי קוסקוס עם המשפחה כשחבר התקשר ואמר שאחד מפעילי הימין הקיצוני בצרפת, ניאו-נאצי מוכר, העלה לרשת תקריבים מצילומי מסך שעשה לי, שבהם סימן את האף שלי וכתב דברים בסגנון ‘היהודייה עם האף המכוער', ‘האף היהודי שמאיים על העולם' וכו'. זה היה שוק”, היא סיפרה. “הבנתי שאם אשתוק על זה, השתיקה תתפרש כהסכמה. שם החל המסע שלי נגד אנטישמיות”.
היא תבעה את התוקף, שמיהר לברוח ליפן בהיעדר הסכם הסגרה בין צרפת ליפן. בהמשך חברה סבן לתנועה למאבק באנטישמיות (CAM), שבה היא משמשת יועצת לעניינים אירופיים ומנהלת פעילות התנועה באירופה. ביוזמת התנועה אף הגיעה בשבוע שעבר לביקור בזק בארץ, שבמהלכו גם נפגשה בטמרה עם חברי כנסת ועם אנשי דת יהודים ומוסלמים.
היהודים עוזבים
“הוא קרא לי וביקש שאתמודד שבועיים לפני שהבחירות התקיימו. זה היה חסר סיכוי, אבל היה חשוב להשמיע קול נחרץ נגד השמאל הקיצוני, שאין אנטישמי ממנו. מדובר באנשים שקראו לי ‘רוצחת תינוקות' רק משום שאני יהודייה”, היא אמרה. בין השאר, ייעצה לכמה שרים צרפתים ועבדה ביוזמות אירופיות שונות ובמשרד החוץ הצרפתי.
“לפני כשנה נאלצתי להימלט מפסטיבל מקומי שהגעתי אליו כדי לפגוש בוחרים. התקבצו סביבי תחילה כ-20 פרו-פלסטינים, ואחר כך לפחות 300 איש, שצעקו שאני ‘ציונית מלוכלכת' וקראו לגרש אותי במבטים רוויי שנאה. זה היה מפחיד. בעקבות האירוע הזה הוצמדה לי אבטחה משטרתית. קיבלתי גם הנחיות שונות, כמו להימנע מנסיעה במטרו, אבל החלטתי שלא איכנע לטרור הזה ולא אשנה את דרך החיים שלי. אני מופיעה הרבה בטלוויזיה הצרפתית, ומזהים אותי ברחוב. לשמחתי, לצד תגובות אנטישמיות ואנטי-ציוניות, שהן בעיניי הגרסה החדשה, המודרנית, לאנטישמיות, אני זוכה גם לאהדה רבה ולחיזוקים, לאו דווקא מיהודים”.
המאבק, היא הדגישה, אינו מאבק יהודי: “לכן אני פועלת ליצירת קואליציות רב-דתיות, ועובדת עם אנשי דת מוסלמים ונוצרים רבים על קמפיינים משותפים שמטרתם אחת: עמידה נגד האנטישמיות, נגד האפליה, נגד האנטי-מוסלמים, נגד ההומופוביה ולמען ההבנה שכולנו שווים ולכולנו מגיע לחיות בשלווה ובשלום”.
כשאין תקווה, אין יעדים
בינתיים, סבן ממשיכה לעסוק בפעילות למניעת שנאה ולקידום כבוד הדדי. את ביקורה הקצר בארץ ניצלה בין השאר לטובת מפגש עם אנשי דת מוסלמים. היא מספרת בגאווה על השתתפותה באירוע גדול שהתקיים בוותיקן לפני קצת פחות משנה, ועל ההזמנה לאבו דאבי והופעתה שם, לצד אנשי דת שונים.
משפחתה מפצירה בה, היא סיפרה, לעזוב את הפוליטיקה. “המשפחה תומכת בי ובפעילות שלי, אבל חושבת שהגיע הזמן לעצור. הם טוענים שאני חושפת את עצמי לסכנות ומרוויחה פחות ממה שיכולתי להרוויח לו מימשתי את עצמי במגזר הפרטי”, היא אמרה. “זה נכון, אבל אני לא יכולה. זה בדמי”.
לכן, כנראה, ייאוש אינו אופציה מבחינתה. “לפעמים המאבק הזה מתיש, בטח בתקופה הזאת, כשגילויי האנטישמיות הם יום-יומיים”, סבן הודתה. “כשאני נשברת, אני הולכת אחורה, נזכרת בדברים שעשיתי ומתמלאת מוטיבציה להמשיך. ואם זה לא עוזר, אני מתיישבת בבית קפה, שותה קפה עם איזו עוגייה ומשמיעה לעצמי הודעות קוליות ישנות מאבא שלי, וזה נותן לי כוח. הייתי בטיפול לפני כמה שנים, ושם התברר לי שרמת הקורטיזול שלי גבוהה, שאני צמאה לאדרנלין ולריגושים. אז אני קמה מוקדם בכל בוקר, מרימה משקולות ומתאמנת בבוקסינג עם המאמן שלי, ויש לי דרייב להמשיך. אני שומרת על התקווה, כי כשאין תקווה, אין יעדים”.
התרעות פיקוד העורף