בשבועות האחרונים נתניהו מדבר בגלוי על סיום המלחמה. הוא לא אומר זאת כהבטחה ריקה או כהכרזה מדינית - אלא כמרכיב מובנה בתוך הצעת העסקה שמונחת כעת על שולחן המתווכים בקהיר ובדוחה. אלו כמה דוגמאות בודדות, בפועל - פעולת חיפוש באינטרנט פשוטה תביא לכם עוד רבות כאלה.
המסלול שנתניהו רואה בפניו כולל בתוכו איום כפול מבחינתו: אם יסכים לעסקה בלי אופק ברור לחידוש הלחימה - הוא מסתכן באובדן הקואליציה. אם יתעקש להשאיר את האפשרות הזאת פתוחה - הוא עלול לאבד את תמיכת טראמפ ולהתעמת איתו חזיתית. ההתנגשות בין הפוליטיקה הפנימית ללחץ מדיני מבחוץ נראית בלתי נמנעת.
לכן, נתניהו היה כה מעדיף עסקה חלקית. תסריט אידיאלי מבחינתו: חילוץ 10 חטופים חיים ו-18 חללים, בתמורה להפסקת אש מוגבלת, ואז - אם חמאס לא מגלה נכונות לכניעה - חזרה ללחימה. אך מה אם לא תתאפשר חזרה? מה אם העסקה תסמן את סוף המלחמה גם בעיני העולם?
נתניהו ינסה, כהרגלו, לתמרן. הוא כבר עשה זאת פעמים רבות בעבר - ולא אחת בהצלחה. אלא שהפעם מדובר בשדה מוקשים מדיני-ביטחוני-פוליטי שאין בו הרבה מקום לתמרון. טראמפ איננו שחקן משנה. הוא נשיא אמריקאי שמכוון לנובל - ובחזונו עזה היא רק שלב בדרך לעסקת ענק אזורית.
הקסם של נתניהו עבד עד כה - אך קשה לדעת אם יצליח שוב. ככל שמתקרבים לרגע ההכרעה, כך גובר הלחץ - והאפשרויות הולכות ומצטמצמות. בסופו של דבר, ייתכן שראש הממשלה ייאלץ לבחור באמת: בין עזה לקואליציה, בין טראמפ לסמוטריץ'. כל החלטה תהיה יקרה - ולא רק לו.
התרעות פיקוד העורף