במכתב נכתב: "חבל עזה אינו עוד שטח גיאוגרפי – הוא לב חי של ארץ ישראל. חזרת העם היהודי למקומות אלו אינה רק צעד אסטרטגי – אלא שיבת ציון במובנה העמוק והמעשי ביותר". החותמים התריעו כי מניעת הסיור – כאשר אין כל מניעה ביטחונית – תתפרש כהחלטה פוליטית וכסתימת פיות למחנה הלאומי. לקריאה הצטרפו גם חברי הכנסת: דן אילוז, גלית דיסטל, עמית הלוי, ניסים ואטורי, אוהד טל, צבי סוכות, משה סולומון, לימור סון הר מלך, עפיף עבד, צביקה פוגל, משה פסל, אריאל קלנר, יצחק קרויזר, שמחה רוטמן, קטי שטרית, אושר שקלים.
לדבריו, "7 באוקטובר הוא תוצר של מדינה פלסטינית. הייתה מדינה פלסטינית ברצועת עזה, בוודאי מאז ההתנתקות, בוודאי מאז 2007 כשכבש באכזריות חמאס את רצועת עזה ומאז הייתה מדינה פלסטינית, והתוצר הישיר של מדינה פלסטינית זה 7 באוקטובר".
כשנשאל לגבי המחיר הכלכלי בשליטה על עזה, אמר: "עד הסכמי אוסלו היו לנו ברצועת עזה שתי חטיבות, גם הן לא היו מלאות, העלות הייתה שולית. אי אפשר לקבל את התעמולה של אנשים שפשוט הבעיה איתם היא שהם מדבררים את הרעיון הפלסטיני ורוצים בכל מחיר שישראל תתנתק מרצועת עזה, מיו"ש. איך נאמר בזמנו אחרי 'ששת הימים' - 'סליחה שניצחנו'. זה לא יוביל אותנו לשום מקום למעט הרבה 7 באוקטובר פעם אחר פעם. אנחנו צריכים לסכל את הרעיון מיסודו".
"כל אפשרות אחרת שאיננה לקיחת אחריות על עזה משמעותה שהילדים של החטופים ייחטפו, את זה צריך לומר לאנשים ביושר", הוסיף הלוי. בנוסף מתח ביקורת על התנהלות המלחמה: "אנחנו פשוט מידרדרים לתוך המסלול שחמאס מנתב אותנו, לתוך מלחמת התשה. אנחנו בנס קוברים שלושה-ארבעה או עשרות כבר מאז המבצע האומלל הזה 'מרכבות גדעון' ויכולנו באותה מידה להיות עם מאות הרוגים. כל זה חייב להשתנות מכל הבחינות. במילה אחת - מצור, בשתי מילים - מצור ושליטה. אין שום דבר אחר להכריע את האויב למעט שליטה ברצועת עזה".
התרעות פיקוד העורף