אלא שהמציאות, לדבריה, לא הצדיקה את התקווה: “והנה כעבור יותר מעשור, רבות מהמדינות הללו מצאו עצמן בכאוס קשה אף יותר, בו מתבוססים האזרחים במאבקי הכוחות הפנימיים על שליטה בין קבוצות האוכלוסייה הרבות בפנים המדינות, ולמרבה הצער, נתונים תחת שלטון אסלאמי רדיקלי אף יותר, אשר לא רק החריב תשתיות קיימות – גם שלל זכויות רבות שהיו בנמצא בעבר”.
ומה לגבי איראן? שמח מאמינה שיש מקום לתקווה, אבל רק אם יופקו הלקחים מהעבר: “וכעת, כאשר אנו עדיין נושאים עינינו אל מעבר להרי האלבורז, בציפייה דרוכה לראות את המוני האזרחים גודשים את הרחובות ולוקחים סוף סוף את השלטון חזרה לידיהם – עלינו לזכור את האביב הערבי כמשל עצוב”.
“האזרחים באיראן כועסים. כועסים מאוד. השלטון הפקיר אותם שנים לטובת מימון הטרור על ידי כספים שגלשו במורד המזרח התיכון. כספים רבים מצאו את ייעודם למטרות שונות מאלו המבקשים האיראנים לעצמם, שכן גם הם מבקשים בפשטות – חיים כפי שהם ירצו לבחור עבור עצמם. לא עוד כפייה דתית, אלא חופש בחירה לכל אדם לחיות לאור אמונתו שלו”.
שמח מצביעה על מציאות חיים קשה שמתחת לפני השטח: “בשעה שאוזלת ידו של השלטון מורגשת מול האינפלציה המשתוללת והקיצוב בחשמל והתקשורת, נמשך גם השיח הער בקרב קבוצות האופוזיציה על יום המחר באיראן – היום שאחרי שלטונם האכזר של חכמי הדת האוחזים במושכות השלטון”.
אבל התקווה לבדה לא תספיק. לדעתה, כדי ליצור שינוי יציב ומתמשך, תידרש גם אחדות אמיצה: “הגם שאנו מצפים בקוצר רוח לחילופי השלטון ולשחרורם של אזרחי איראן מציפורני המשטר, עלינו לייחל כי ימצאו את הדרך גורמי האופוזיציה השונים – אלו הנמצאים על אדמת איראן כמו אלו החיים בכורח בגלות – לאחד את שורותיהם על מנת להביא לאיראן חדשה. כזו המחזיקה משטר יציב, חזק והגון כלפי אזרחיה כולם – ‘האיראנים הטהורים’ כמו גם אלו המשתייכים למיעוטים הרבים במחוזות הרחוקים ובפריפריות החברתיות”.
“הם צריכים לבנות מדינה חדשה המשקיעה את משאביה העצומים בבנייה ופיתוח של אזרחיה שלה, תוך פתיחות אמיתית לעולם – ובתוך זה גם חידוש היחסים והברית רבת השנים עם היהודים”.
שמח מדגישה: דמוקרטיה במובנה המערבי אינה בהכרח המענה: “משטר כזה אין משמעותו בהכרח משטר דמוקרטי כפי שאנחנו מכירים. ייתכן ויהא על האיראנים להתאים שיטת ממשל הדוקה יותר עבור אזרחיה הרבים והמגוונים, על מנת להצליח ולמשול על חלקת האדמה המפוארת שלהם”.
“כדי להצליח בכך, יהא עליהם לעשות זאת בהתאמה ובלמידה עדינה תוך הישענות על לקחיהם של מדינות האזור. הלמידה הזו – חשובה מאין כמוה, שכן אם יש לקח ללמוד בשכונת המזרח התיכון הוא שתמיד יכול להיות שלטון גרוע יותר – ולכך, איש אינו באמת מייחל”.
התרעות פיקוד העורף